שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פעם היתה פה אחווה יהודית־ערבית, והיא לא נעלמה סתם

פרעות, פיגועים, איבה ופחד - אלה המושגים ששולטים בנראטיב היהודי־ערבי. אלא שמערכת היחסים בין העמים כללה, בעיקר לפני 1948, גם הרבה מאוד חיבה. כך טוען המזרחן פרופ' מנחם קליין, ממנסחי הסכם ז'נבה. בראיון הוא מסביר מי אחראי לשחיקתה ההדרגתית של האחווה הזאת ונותן כמה סיבות לאופטימיות

ניר חסון
ניר חסון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרופסור מנחם קליין
פרופ' מנחם קלייןצילום: אמיל סלמן

ב–1927, תשע שנים לפני שניצב בראש הלאומיות הפלסטינית במרד הערבי וכמעט 90 שנים לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו הפך אותו לצורר והוגה השואה, עשה המופתי חאג' אמין אל חוסייני עסקים עם יהודים. אחד מהם היה הקבלן ברוך קטינקא, שבנה בשביל המופתי את מלון פאלאס במרכז ירושלים. השניים גם רקמו עסקה סודית להסתיר את העובדה שבמקום התגלו קברים, שהיו חלק מבית הקברות המוסלמי הגדול של ירושלים. "מאז (השלמת המלון) ועד היום שבו עזב המופתי את ירושלים (בעקבות המרד הערבי ב–1936, מחשש שייעצר על־ידי הבריטים, נ"ח) הייתי מוזמן מדי שנה כאורחו הפרטי לתהלוכות נבי מוסא ואף נהג לשלוח לי 'חמוצה' בכל מוצאי יום אחרון של חג פסח — טס גדול עם פיתות ערביות חמות, גבינה, חמאה, זיתים ודבש", כתב קטינקא בזיכרונותיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ