מדוע מוצאים את עצמם האוטיסטים בתפקוד גבוה מורחקים מהחברה?

קשה למצוא אדם שיערער על העובדה ששילוב אוטיסטים בתפקוד גבוה בתוך מסגרות רגילות מועיל לכל הצדדים. ובכל זאת, המשפחות החיות עם אוטיזם מוצאות את עצמן ללא מענה, נאלצות להוציא סכומים גדולים ומחזרות על פתחי מוסדות החינוך. ומה לגבי הצעות החוק לשיקום ושילוב? אלה עלולות רק להחריף את המצב

נטע אחיטוב
נטע אחיטוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בשמת בר נדב ובנה עומר
בשמת בר נדב ובנה עומרצילום: אליהו הרשקוביץ
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

כשעומר היה בן שנתיים וקצת המטפלת שלו במשפחתון שבקיבוץ העירוני בשדרות הסבה את תשומת לבם של הוריו לקשיים שהוא חווה. קושי שמלווה בבכי רם במעברים מפעילות אחת לאחרת, נוקשות, חזרתיות. נדנדה מסוימת בגן השעשועים היוותה בעיה מיוחדת. עומר החליט שהיא רק שלו ובכל פעם שילדים אחרים היו מתנדנדים עליה הוא היה פורץ בבכי. הוריו, בשמת וליאור בר נדב, פנו לטיפת חלב, והופנו משם למכון להתפתחות הילד בבית חולים ברזילי באשקלון, שם עברו מאבחון לאבחון, כשלכל אבחון זמן המתנה ממושך. "קראנו לזה המכון להתפתחות הזקן, כי חששנו שעד שיגמרו לאבחן אותו עומר כבר יהיה זקן", אומרת בר נדב (תגובת המכון להתפתחות הילד: "אכן יש ביקוש רב לאבחון וטיפול. אנו נתונים בתקופה זו בניסיון לייעל את העבודה במכון ולהביא עוד אנשי מקצוע ומקווים שנצליח בכך").

תגובות