שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כך שולטת ישראל במרחב הדיגיטלי והסלולרי בשטחים

הפלסטינים תושבי השטחים סובלים ממגבלות תקשורת רבות — החל 
בשיבושי קליטה, עבור בניתוקים ובעלויות שימוש גבוהות בטלפון סלולרי השייך לחברות ישראליות וכלה בהיעדר קליטה מוחלט. לדברי חוקרת התקשורת והבמאית הדוקומנטרית ד"ר הלגה תאוויל־סורי, מדובר בפעילות מכוונת שמטרתה לשמר את הכיבוש. בראיון היא מסבירה מדוע ניסיונותיהם להשיק אינתיפאדה דיגיטלית כשלו ואיפה בכל זאת אפשר למצוא שביב של תקווה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור של נטעלי רון רז בו רואים שליטת אנטנות בכפרים שונים
איור: נטעלי רון־רז

בשנת 2000, זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, הקימה חברת פלאפון מגדל שידור ואנטנה סלולרית על גבעה הממוקמת כשישה קילומטרים ממזרח לרמאללה, בתחום המועצה האזורית מטה בנימין. הסיבה: מתנחלים שהגיעו למקום הגישו לצה״ל בקשה להקים אנטנה סלולרית בראש הגבעה‏‏ כדי לשפר את הקשר עם המקום לצורך פינוי נפגעים במקרי חירום. בעקבות הקמת המגדל, חברת החשמל החלה לבצע עבודות תשתית באזור. זמן קצר לאחר מכן, קבוצה של מתנחלים ניצלה את קווי החשמל החדשים כדי להביא לגבעה חמישה קרוואנים ולהקים מאחז בשם מגרון. כעבור כמה חודשים החליטה ממשלת ישראל לסלול כביש גישה למאחז ולהתקין בו עמודי תאורה, וממרץ 2001 חיילי צה״ל הוצבו במקום לצורכי אבטחה. כעשור מאוחר יותר, מאחז מגרון — שהוקף בגדר חשמלית, כלבי שמירה ומצלמות אבטחה — כלל כ–50 משפחות יהודיות ושני מגדלי שידור של אורנג' ופלאפון, המספקים קליטה סלולרית לתושבי המאחז ולנהגים הנוסעים בכביש 60, שהגישה אליו נאסרה על פלסטינים תושבי הסביבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ