שפי פז, גזענית גאה

לסבית, אמא, דרומית, אשכנזייה, ימנית, אתאיסטית וקצת פשיסטית — אלה רק חלק מן הזהויות של שפי פז, אקטיביסטית שמאלנית לשעבר והמנהיגה הבולטת ביותר של המחאה נגד מבקשי המקלט בדרום תל אביב בהווה. בראיון היא מסבירה מדוע מאבקה למען התושבים לגיטימי ומשיבה למבקריה משמאל שטוענים שאין הבדל בינה לבין הקיצוניים

הילו גלזר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: מוטי מילרוד
הילו גלזר

יום שני שעבר, שעת לילה מאוחרת, שפי פז וחמישה מפעיליה מתכנסים מתחת לבית שלה בשכונת שפירא. המטרה: להציף את גזרת דרום תל אביב ב–500 פוסטרים צהובים־שחורים תחת הכותרת "עוצרים את חולדאי", כדי לדרבן את תושבי השכונות לצאת להפגנת חירום נגד ראש העיר וכוונתו "להקים עוד בית ספר לילדי המסתננים". צוות אחד נשלח לשכונת התקוה, צוות שני מופנה לקרית שלום, ופז, יחד עם שני מתנדבים, לוקחת את גזרת שפירא־נוה שאנן. זוהי עבודה סיזיפית, נטולת הילה ולא מתגמלת במיוחד: מאתרים לוח מודעות, בית כנסת או עץ אסטרטגי, שולפים אקדח סיכות וממשיכים לתחנה הבאה. אין פלא, אפוא, שלאורך כל המשימה נמשכת פז לספריי הצבע שמצטנף בפינת הבגאז' שלה. "אולי נרסס פה?" היא שואלת, "ואולי כאן?" וגם: "אני מתה לרסס". הפעילים מפצירים בה לרדת מהרעיון והיא מרפה. "אם תופסים אותי אני מקבלת צו הרחקה מההפגנה וזו לא אופציה", היא מסבירה באכזבה גלויה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ