לואי תרו בעקבות הסיינטולוגים והסיינטולוגים בעקבות לואי תרו

מה שהחל כפרויקט תיעודי של הדוקומנטריסט לואי תרו על הסיינטולוגיה, הפך במהרה למשחק חתול ועכבר הזוי ומשעשע בינו לבין החסידים של הדת האמריקאית, שעשו עליו דוקומנטרי מטעמם. "סרט הסיינטולוגיה שלי" מתעד את המפגשים הבלתי־מתוכננים הללו ומשתמש בטכניקה של הַמְחָזָה כדי לשחזר סצנות מפתח בהיסטוריה של הדת. בראיון מספר תרו על שיטות העבודה שלו ומסביר מדוע יש דמיון רב בין סיינטולוגיה לבתי ספר למשחק

נטע אלכסנדר
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לואי תרו על סט צילומי הסרט  "סרט הסיינטולוגיה שלי"
לואי ת'רו על סט צילומי הסרט "סרט הסיינטולוגיה שלי"צילום: Will Pugh

"שמעתי של–HBO היו 160 עורכי דין. לנו היו שניים", כך מסכם הדוקומנטריסט לואי תרו את ההבדל הצנוע בין סרטו החדש על הסיינטולוגיה לסרט המדובר ועטור השבחים של אלכס גיבני, "הסיינטולוגיה: כלא האמונה", אשר שודר בשנה שעברה והפך לאחד מסרטי התעודה הנצפים ביותר בהיסטוריה של רשת הטלוויזיה האמריקאית. מעבר להבדלי התקציב, השמות השונים מלמדים על ההבדל המהותי בין גיבני לתרו: בעוד "כלא האמונה" הוא פרויקט אמביציוזי המתיימר לחשוף את המניפולציות הרגשיות של אחת הדתות המשונות בעולם באמצעות שעתיים של ראיונות עומק ועריכה קצבית, "My Scientology Movie" של תרו הוא ניסוי פרוע ומוצלח המתעד כיצד הניסיון לעשות סרט על הסיינטולוגיה הפך ליצירה רפלקסיבית המטשטשת את הגבולות בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי.

תגובות