דניאל בן סימון על הזהות המרוקאית, ועדת ביטון והקרירות שבה התקבל ב"הארץ". ראיון

כבר שנים שדניאל בן סימון עומד בתווך בין המזרחים לאשכנזים, מסרב לבחור צד ושואף לאחות את הקרע הגדול של החברה הישראלית. בראיון מסביר העיתונאי והח"כ לשעבר מדוע ועדת ביטון מרגיזה אותו וכיצד ראוי היה לדעתו להתייחס לפערים החברתיים בישראל; מנסח את סוד הקסם שמהלך נתניהו על הציבור המזרחי וטוען שכדי לחזור לשלטון, השמאל צריך לעבור מהפך מזרחי — ואולי, הוא רומז, המהפך הזה קרוב

קרולינה לנדסמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל בן סימון בביתו בנוף ים
קרולינה לנדסמן

בשעה שתיים לפנות בוקר של לילה אחד, בשנת 1997, צילצל הטלפון בביתו של דניאל בן סימון. על הקו היה אהוד ברק, אז יו"ר מפלגת העבודה. "אני מתכוון לעשות את זה", אמר ברק. "לעשות מה?" שאל בן סימון. "לבקש סליחה מעדות המזרח".

לדברי בן סימון, רעיון ההתנצלות עלה בראשו של ברק מתוך קריאה בספרו "ארץ אחרת" (1997) שגולל את סיפור עליית הימין ב–1996, בבחירות שאותן סיכם שמעון פרס במילים: "היהודים ניצחו את הישראלים". ברק קרא שפרס שאל פעם את אריה דרעי, מה יש למצביעים הצפון־אפריקאים נגדו ונגד מפלגת העבודה. "המרוקאים לא אוהבים אותך, הם עדיין לא סולחים לתנועת העבודה על יחסה אליהם בשנות ה–50", ענה לו דרעי. פרס ביקש את עצתו. "זה פשוט", השיב דרעי, "אתה ומפלגת העבודה צריכים לבקש סליחה ומחילה מיוצאי מרוקו ומשאר עדות המזרח על מה שעוללתם להם. אתם ניתקתם אותם מהדת, הרסתם את ערכי היהדות שלהם והשפלתם אותם רוחנית ופיזית. דע לך, הוא אמר, שהם לא בכיס של הליכוד. להפך. הם אנשים מתונים וסובלניים. הם מצביעים ליכוד בגלל תחושות של קיפוח מאותן שנים במעברות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ