שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הדים ובבואות בוונציה

השתוקקתי לנסוע לאיטליה מאז שהייתי ילדה, אך לא ידעתי שהשתקפויותי יתפזרו על פני ונציה, לכודות בזמנים שונים ומוכפלות בכל אחד מביקורי הרבים בה. מסה אישית רביעית בסדרה על נושאי יסוד בחוויה האנושית. והפעם: עבר, עתיד, חיים ומוות

איריס לעאל
איריס לעאל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל בוננו לאיריס לעאל

לעינת ודורון

המבנה הלבן בן שתי הקומות ועליית הגג היה נטוע בעומק השדה. לצדו כרע ביתן, גם הוא לבן. לשניהם היה גג של רעפים אדומים והם היו טיפוסיים לאזור במלוא מובן המילה. שורה של ברושים הקיפה אותם משני צדיהם ושיחים נמוכים הסתירו את החזית.

בערך מאה צעדים מהם כיתרו עצי זית שופעי עלווה קבוצת עצי פינו מריטימו. סביבם השתרעו כרי אחו רחבי ידיים, מצמיחים כיסוי של פריחה צהובה. אפשר היה לחוש בחום המתון של השמש, לשמוע את חבטות המצקת בסיר הברזל ואת הגעגוע הגס של להקת ברווזים. זו היתה תמונה של שלווה דשנה, חיים נבונים למרגלות הרי האפנינים שבשוליהם העליונים היה כתוב ITALY.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ