איך להסתדר עם המתים: ראיון עם הסופר פיליפ קלודל

כמי שנולד וחי במחוז לורן ושההיסטוריה שלו כרוכה לבלי הפרד במלחמה, ההתמודדות עם המוות היא עניין יומיומי עבור הסופר והקולנוען פיליפ קלודל. ואמנם, המוות וטקסי ההנצחה המלווים אותו עומדים במרכז ספרו החדש, "העץ של בני טורג'ה", שיוצא לאור בעברית בימים אלה. בראיון הוא מספר על יחסו האמביוולנטי לגרמניה והעיסוק שלו בשואה, על מחשבות אובדניות וחרדות אבהיות ומסביר מדוע הוא חושב שאנחנו צריכים להסתדר עם המתים כדי להיטיב לחיות

דב אלפון
נאנסי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פיליפ קלודל

מדי קיץ, זה כמעט 20 שנה, נוסע הסופר פיליפ קלודל לסיור באינדונזיה. אלפי איים יש באינדונזיה, ובהם האי סולוואסי, מקום מושבם של בני שבט הטורג'ה, שהמוות מכתיב בכפייתיות את קצב חייהם.

מרגע שנפגש עם בני השבט ידע קלודל שיום אחד הוא יכתוב עליהם, והשנה זה קרה: בפתיחת ספרו החדש "העץ של בני טורג'ה", הרואה אור בימים אלה בעברית (הוצאת תמיר//סנדיק), מביא קלודל תיאור לירי ומאופק של פולחן השכול באי ומעמת את תפיסת הזיכרון של גיבורו, קולנוען צרפתי שהוא באופן ברור בן־דמותו של הסופר, עם תפיסת הזיכרון של בני שבט טורג'ה:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ