שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצד האחר של הברירה הטבעית: הראיון האחרון עם פרופ' אמוץ זהבי

כשפרופ' אמוץ זהבי החל לפרסם את מאמריו בשנות ה–70 הוא ספג ביקורת וזלזול, אבל עקשנותו ותצפיותיו הייחודיות חוללו מהפכה עולמית באופן שבו המדע מבין את התקשורת בטבע. בראיון שנערך עמו זמן קצר לפני מותו הוא מגלה כיצד ניתן לייחס את עקרון ההכבדה שהגה גם לתאי הגוף האנושי, ומסביר מדוע תמיד חשוב להצטייד בפטיש טוב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרופ' זהבי עם קבוצת תלמידים
פרופ' זהבי עם קבוצת תלמידיםצילום: פרופ' יוסי לשם

"ראיתי ציפור רבת יופי, הציפור ראתה אותי. ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד..." זה היה השיר שליווה ביום שני את פרופ' אמוץ זהבי לקברו באדמת הערבה שאהב. רטט של שמש מדברית עבר בבית העלמין הקטן שבחצבה, ומוקיריו אמרו מילים של שלום לאיש שדיבר עם ציפורים והכיר אותן ודרכן את העולם כולו. איש מיוחד היה פרופ' זהבי, מאחרוני הנפילים שניסו לשמור על הארץ הזאת מעודף שלמות בטון ומלט. חתן פרס ישראל על היותו ממייסדי החברה להגנת הטבע ומדען מקורי, שהטביע את חותם מחשבתו על המדע העולמי. לפני כמה שבועות נפגשתי איתו לראיון על מחקריו המדעיים. לאוניברסיטה כבר לא הלך, בגלל הסרטן. ישב־שכב על כורסה נפתחת במרכז הסלון בדירתו, ומשם המשיך לנהל את המדע שלו ביד רמה, בעזרת זוגתו־שותפתו למחקר, פרופ' אבישג זהבי. בשבוע שעבר שלחתי לו את הכתבה המוכנה כדי לוודא שלא נפלו בה אי־דיוקים, אך הוא כבר לא הספיק לקרוא אותה. שעות ספורות לאחר מותו קיבלתי מייל מאבישג, שסיפרה לי על פטירתו, בצירוף הכתבה עם כמה הערות. היא אפילו זכרה לשלוח לי כמה תמונות שביקשתי. הנה הכתבה, כפי שנכתבה בעקבות הראיון האחרון של פרופ' זהבי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ