ילדות בצל ההר. סיפור על מלחמה אחת ומשפחה אחת

כשהתחלנו לטפס במדרגות התלולות איציק אמר לי, "אח של שחר מת". עניתי לו, כמו החננה הטובה שהייתי, "זה לא נושא לצחוק עליו". 35 שנה אחרי, ענת ריבלין חוזרת לאותו חודש יוני שפירק משפחה ירושלמית אחת

איור: מרינה גרצ'אניק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור פנורמי של מרינה גרצ'אניק
איור: מרינה גרצ'אניק

חודש יוני הגיע בהפתעה, לפני דקה היה פה דצמבר. כוחות הנפש מתארגנים לקראת סופו, אז תגיע מהלומת הקיץ. השנה התברך חודש יוני באירועים לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים. משרד החינוך הכריז על השנה הזאת כשנת ירושלים, והבנות שלי מזמזמות בלופ: "כן, כן, מי חלם אז בכיתה (מי חלם אז) כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים (אה־אה־אה)..." השיר המידבק בתבל. משהו במקצב שלו לנצח יעצים בי תחושת געגוע לעיר שבה נולדתי. גם אם מחצית מחיי אני לא שם, זו עיר שהשירים עליה גומרים אותי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ