יואל מרקוס מסכם 67 שנות כתיבה, ומגלה כיצד השיג סקופים שהסעירו מדינה שלמה

הפעם האחרונה שבה ראיתי את יואל מרקוס היתה לפני יותר מ–40 שנה. אני הייתי עורך דפוס צעיר בעיתון ''הארץ", והוא היה בעל טור נודע. מכל בעלי הטורים רק מרקוס היה טורח לרדת לדפוס, ומשגיח שהמאמר שלו נכנס למקום הנכון בעמוד. היו אלה ימי העופרת, והמעמד הוותיק, רוזנברג, היה מצחקק ואומר: ''עמוד זה לא מגומי. גם בריז'יט בארדו יכולה לתת רק מה שיש לה".