יואל מרקוס מסכם 67 שנות כתיבה, ומגלה כיצד השיג סקופים שהסעירו מדינה שלמה
לכתבהבן־גוריון נופף מולו בנעל, נתניהו האשים אותו במפלה בבחירות, פרס טרק לו את הטלפון בפנים ובגין נתן לו את הסקופ של חייו. יואל מרקוס, חתן פרס סוקולוב, מסכם קריירה
הפעם האחרונה שבה ראיתי את יואל מרקוס היתה לפני יותר מ–40 שנה. אני הייתי עורך דפוס צעיר בעיתון ''הארץ", והוא היה בעל טור נודע. מכל בעלי הטורים רק מרקוס היה טורח לרדת לדפוס, ומשגיח שהמאמר שלו נכנס למקום הנכון בעמוד. היו אלה ימי העופרת, והמעמד הוותיק, רוזנברג, היה מצחקק ואומר: ''עמוד זה לא מגומי. גם בריז'יט בארדו יכולה לתת רק מה שיש לה". כאשר נודע כי מרקוס יקבל השנה את פרס סוקולוב לעיתונות על מפעל חיים, לא יכולתי שלא לתהות כיצד חי היום מי שקידש בכתיבתו את ההווה. והנה, אחרי יותר מ–40 שנה, אני יוצא לפגוש אותו שוב. חיים שלמים עברו מאז שראיתי אותו לאחרונה. האם יזהה אותי ברחוב? ספק רב. אני מגיע לרחוב...
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר