מתי ואיך התחיל המין האנושי להשתעמם

הטכנולוגיה החדשה והאינטרנט כמעט לא משאירים לנו זמן להשתעמם. לא בטוח שזה מבשר טובות למין האנושי

נטע אלכסנדר
איור: יעל בוגן
ניו יורק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איש מפהק ומפיו יוצאת תהלוכת חפצים
צילום: איור יעל בוגן / Bettmann / CORBIS / Getty Images
נטע אלכסנדר
איור: יעל בוגן
ניו יורק

"אני מאמין גדול בשעמום טכנולוגיה היא דבר מופלא, אבל התחושה שאין לנו מה לעשות מופלאה לא פחות" (סטיב ג'ובס)

כשהסופר ג'.ר.ר טולקין לימד ספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד, הוא נאלץ לבדוק מדי סמסטר ערימה אינסופית של מחברות בחינה. "זו היתה מטלה שדרשה כמויות אדירות של זמן ואנרגיה, ולמרבה הצער היא היתה משעממת עד אימה", הוא סיפר בראיון לבי־בי־סי ב–1968. אבל באחד מימי הקיץ של שנות ה–60 הוא נתקל בדף בחינה ריק שסטודנט שכח למלא. הוא הביט בפליאה בדף הלבן ומחשבותיו החלו לנדוד. אחרי כמה רגעים הוא אחז בעט ושירבט במהירות על הדף את המשפט "בחור באדמה גר לו הוביט". וכך, מתוך רגע מקרי של שעמום, נולדה אחת מיצירות הספרות הקלאסיות של המאה ה–20.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ