למה שלומי אלדר הרגיש לא רצוי פה?

הציבור בישראל לא רצה יותר לשמוע את הדיווחים של העיתונאי שלומי אלדר על הנעשה בצד הפלסטיני, וערוץ 10 יישר קו עם הציבור — כך אומר אלדר ממקום מושבו בארצות הברית, ובאותה נשימה מסביר מדוע הוא בכל זאת רוצה לחזור לארץ

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שלומי אלדר
שלומי אלדרצילום: שי כהן

אפשר להוציא בנאדם מעזה, אבל אי אפשר להוציא את עזה מהבנאדם. שלומי אלדר לא היה ברצועת עזה מאז ההפיכה של חמאס, ב–2007, אבל כשהגיע לפסטיבל הסרטים הבינלאומי במיאמי בסוף השבוע האחרון עם סרטו החדש "ארץ זרה" חיכתה לו הפתעה. חברת נעורים של אשתו, שמתגוררת כבר שני עשורים בעיר, הזמינה אותם לארוחת ערב בביתם של הדודים שלה, יעקב והלנה שחם. בני הזוג הקימו לפני כמעט 40 שנה רשת דיור מוגן שנקראת "פאלאס" והתעשרו מאוד. כמו הרבה ישראלים שהיגרו לאמריקה, הם מקפידים לעשות קידוש כל שישי בערב, עם חלות ויין אדום, "כדי שהילדים יידעו מי הם". אורח קבוע ליד השולחן הוא מוסא סאלח, שאת תפקידו בחברה של שחם כולם קצת מתקשים להגדיר, אבל הוא אחראי על המטבחים של הרשת וכמעט על כל היבט אחר שקשור בעבודה עם כוח אדם. את אחיו של סאלח אלדר מכיר היטב — זהו אחמד יוסף, בכיר בלשכה המדינית של חמאס, שהיה היועץ המדיני של איסמעיל הנייה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ