מסע למחוזות השנאה — שמונה חודשים לצד הצל

שיר ראובן התלוותה אל יואב אליאסי לסיור בחברון, מסיבת חשק בדאנג'ן וטקס יום הזיכרון הישראלי־פלסטיני, בניסיון לפצח את מחולל השנאה הגדול של ימינו

שיר ראובן
שיר ראובן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור: מרינה גרצ'אניק
איור: מרינה גרצ'אניק

אחת מהפעמים שבהן אני והצל נפגשנו בשמונת החודשים האחרונים היתה בהופעה של תום יער. זה היה חוב מהפגישה הראשונה שלנו: רגע אחרי שהוא נתן את הסכמתו לכתבה הזאת הוא אמר, "אבל בנות לא מצחיקות אותי, אין מה לעשות". אמרתי, "סבבה, נלך להופעה של תום יער ואם לא תצחק, תגיד את זה כמה שבא לך, אני לא אתווכח". חודשיים אחר כך התיישבנו בזאפה בשולחן שחלקנו עם שתי בנות עם פן שנראה שנעשה במיוחד לכבוד האירוע. ארבעתנו שתינו מוחיטו. יואב רזה 60 קילו ולכן נהנה באותה תקופה מהאנונימיות היחסית ששינוי כזה מביא איתו. הוא מזוהה כראפר שמן עם טלאים לבנים בזקן, ובשולחן יושב בחור צנום יחסית ושרירי שנראה צעיר מהרבה מ–38, הגיל שהוא עומד לחגוג בחצות, כשהתאריך יתחלף.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ