אני נשמעת מפוכחת ומשלימה, אבל אני ממש צעירה מדי. החיים שלי היו בזבוז

האם נזירה בודהיסטית יכולה לתכנן את מותה? ליבת קמחי מרגישה בכל יום את האבל על החיים שהיו אמורים להיות לה, אך משוכנעת שאין שום צורך להיזכר בה

נוגה קליין
צילום: מגד גוזני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ליבת קמחי
ליבת קמחי

הייתי ילדת פלא. ניגנתי בצ'לו מגיל ארבע. עברתי מדינה אחרי מדינה בשביל הקריירה המוזיקלית שלי. זה לא היה לחץ כיפי כילדה קטנה. זה טוב ויפה לאהוב משהו ולהיות טובה בו, אבל רמת הציפיות לא התאימה לגיל הזה. אלה היו האנשים המבוגרים שסביבי — ההורים, המורים, ששמו את הציפיות והחלומות שלהם עצמם על ילדה קטנה. כשמחבבים ילד קטן רואים אותו עם כל החולשות שלו — כמו שהוא. רוצים בשבילו את כל מה שהוא היה מאחל לעצמו, ולא עסוקים בלדמיין אותו אחרת ומושכים אותו בכוח לרצונות של המבוגרים. בגיל 16, כשכבר עמדתי בגובה העיניים של ההורים שלי, הודעתי להם שאני מפסיקה עם הצ'לו. הם לקחו את זה קשה. אחרי שעזבתי את הצ'לו היו לי כל מיני אפיזודות: הייתי נהגת אמבולנס ודיילת אוויר באל־על, ובצבא שירתתי כצלמת צבאית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ