לקח לי מאה שנה ללמוד איך להיות שמחה. פעם לא הייתי חכמה, והחוכמה הביאה איתה יכולת לשמוח - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקח לי מאה שנה ללמוד איך להיות שמחה. פעם לא הייתי חכמה, והחוכמה הביאה איתה יכולת לשמוח

לכתבה

חייה לצד האלוף דן אבן היו מלאים באהבה עמוקה, אך גם כרוכים בקושי רב. בגיל 101 כמעט, דורה אבן ממש לא מוכנה למוות, ונעצבת על כך שהשנים פגעו לה דווקא בהומור

30תגובות

אהבתי לצאת עם בנים, ולא הייתי ילדה כל כך טובה באופן כללי. די מוקדם הבנתי שאני צריכה לעלות לארץ. עזבתי לבד את ליטא, ועליתי עם עליית נוער. ההורים שלי מאוד לא אהבו את זה, אבל לא היתה להם ברירה. בגיל 17 וחצי הגעתי לארץ. הגעתי ישר לקיבוץ גבעת חיים בשנת 1936. שנאתי את הקיבוץ, כי הכל שם היה מלא בחול והיו שירותים טורקיים, כלומר, היה אפשר רק לעמוד. אבל אחרי שלושה ימים ראיתי פתאום מרחוק איש אחד חתיך על סוס לבן. שאלתי מי זה, וענו לי "זה הגנרל שלנו". הוא היה ממונה אז על הביטחון בכל עמק חפר. ברגע שראיתי אותו, הבנתי שאני כבר לא יכולה לעזוב את הקיבוץ. האיש הזה היה דן אבן, בעלי לימים. הוא היה חתיך מאוד,...

הרשמה לניוזלטר

מחפשים חומר קריאה משובח לסוף השבוע? הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות