ומה אם אפקט הפלצבו הוא לא עבודה בעיניים?

מחקר חדש שופך אור על הבסיס הביוכימי של אפקט הפלצבו ומאיים לפתוח את תיבת הפנדורה של הרפואה המודרנית

גארי גרינברג, ניו יורק טיימס מגזין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור של קפסולה
איור: רועי רגב
גארי גרינברג, ניו יורק טיימס מגזין

"אני רק היסטוריון צנוע", אמר ראש העיר, הנרי לנפרינק, ל–300 חברי האגודה לחקר בינתחומי של הפלצבו שהתכנסו באולם הקונצרטים העירוני המצועצע של העיר ליידן בהולנד, "אז אני לא מבין כלום בנושא שלכם". זו היתה קצת היתממות מצדו. הוא התמצא מספיק בנושא שכל אותם פסיכולוגים ומדעני מוח ורופאים ואנתרופולוגים ופילוסופים באו לעירו כדי לדבר עליו — אפקט הפלצבו, התופעה של חולים שמצבם משתפר בעקבות טיפולים שאין כל סיבה הגיונית שיעבדו. הוא ידע שהם יקראו לזה "רפואת דמה", ויטענו שככל הנראה הוא עובד כי "אנשים אוהבים שמרמים אותם". הוא השתהה לרגע. "אך בסופו של דבר, אני מאמין שהיושר ייצא לאור", אמר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ