עומרה לוי־חזן איבדה את זוגתה בתאונה. היא גילתה שהאפליה לא עוצרת במוות

לוי־חזן נותרה לבדה עם שני ילדים קטנים. מאבקה נשא פרי, ובת זוגה הפכה ללסבית הראשונה שהוכרה כאמא לאחר מותה. ולמרות זאת היא נאלצה לעבור דרך מייסרת כדי לקבל צו ירושה שיאפשר לה לפרנס את ילדיה. זה סיפור על תעצומות נפש, אבל גם סיפור על מדינה שממררת את חייהן של משפחות להט"ביות

רוית הכט
רוית הכט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עומרה לוי־חזן עם הילדים.
לא קיבלה הדרכה ולא ידעה איך לספר להם
עומרה לוי־חזן עם הילדים. לא קיבלה הדרכה ולא ידעה איך לספר להםצילום: אליהו הרשקוביץ

הסיפור הזה טילטל את קהילת הלהט"ב בישראל. אין אדם ששמע אותו ונותר אדיש. זה סיפור טרגי לא רק משום נסיבותיו האנושיות, אלא גם משום שהוא התגשמות מוחשית של החרדות המלוות הורים באלפי תאי משפחה להט"ביים, שהמדינה מסרבת להכיר בהם ולהסדיר חוקית את מעמדם.

יעל (belly) לוי־חזן, בת 39, היתה מרצה, חוקרת ומתרגמת בעלת שם, דמות ידועה באקדמיה ובקהילת הלהט"ב. היא התגוררה בבאר שבע מ–1998 ונמנתה עם מייסדי הקהילה בדרום. הבית שלה ושל בת הזוג שלה, עומרה לוי־חזן, עובדת סוציאלית ומטפלת, היה אבן שואבת לכל להט"ב שעבר לדרום וחיפש משפחה מאמצת. למעשה כל מי שנתקל בהן — מבעלי דירה בדואים שהיו להן ועד לשכנים בשכונה ד' שבה התגוררו זמן מה — התאהב בהן, למרות ההנחות הסטריאוטיפיות על הפריפריה ושמרנותה.

תגובות