שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם אנחנו עוזרים לזולת רק כי החיידקים מפתים אותנו לעשות זאת?

זה אולי נשמע מופרך, אבל פרופ' לילך הדני משוכנעת שזאת דרך חדשה להסביר את החידה העתיקה של האלטרואיזם בטבע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור יעל בוגן
איור יעל בוגן

פעם, כשבתי היתה בת שלוש, נכנסנו לחנות ספרים ונתקלנו בספר "העץ הנדיב". בתי שאלה מה זה "נדיב", ואני הסברתי שנדיב הוא מישהו שנותן ממה שיש לו לאחרים. "כדאי להיות נדיב, נכון?" ליטפתי את ראשה במאור פנים אצילי, היא הביטה עליי ואמרה בקולה המתוק: "כדאי להיות חבר של נדיב".

זה, אם תרצו, הניסוח העירום של בעיית האלטרואיזם בטבע, שאפשר לנסח אותה גם כך: כיצד התפתחה בטבע התנהגות נדיבה שכרוכה בוויתור על משאבים לטובת הזולת (ולכן בעברית, המונח הוא "זולתנות"), כשברור שעדיף להיות הזולת, זה שמקבל את המשאבים. עזבו רגע את האלטרואיזם האנושי — המוסרי, הערכי, החינוכי. במלחמת הקיום שמתחוללת בטבע על המשאבים המוגבלים, ינצח מי שיידע לנצל אותם באופן הטוב ביותר. זה מה שדרווין לימד אותנו, והתנהגות אלטרואיסטית — שיכולה להיות עזרה לזולת, מעשה נדיבות או הקרבה עצמית — היא ההפך מזה. מבחינה ביולוגית אלטרואיזם מוגדר כהתנהגות של פרט שמעלה את הכשירות של פרט אחר על חשבון הכשירות של הפרט הראשון, וכשירות בטבע היא עניין תועלתני להחריד: היא מייצגת את סיכוייו של פרט לשרוד ולהעמיד צאצאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ