יוסף אל־דרור, מיוצרי החמישייה הקאמרית, נעלם בשיא ההצלחה. כעת הוא חוזר

הוא התחיל כסטנדאפיסט, התבלט כמחזאי וסומן כיורש אפשרי של חנוך לוין ונסים אלוני. יוסף (ג'ו) אל־דרור חוזר עם סרט ביכורים ומסביר איפה היה במשך עשרים שנה

הילו גלזר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אל-דרור. "לא רציתי להיות מרכז של שום תשומת לב"
אל-דרור. "לא רציתי להיות מרכז של שום תשומת לב"צילום: מגד גוזני
הילו גלזר

חוקר: אתה כותב, לא?

מאני: הממ... כתבתי, כבר לא

חוקר: אה, באמת? מה, פרנסה?

מאני: דווקא לא, איבדתי עניין

חוקר: מעניין, מה זאת אומרת?

מאני: תלוי מאיפה מסתכלים על זה, אני יודע. יש איזה דמות שלך שזה יוצר בחוץ, מין תחושה של התחזות. לא תמיד קל לחיות עם זה

חוקר: אז הפסקת

(מתוך: "בלי דם")

כמו מאני, הדמות הראשית בסרטו הראשון "בלי דם" שייצא לאקרנים בשבוע הבא, גם יוסף אל־דרור חדל מתישהו מכתיבה, ובמקרה שלו זו היתה חתיכת הפסקה. כמעט שני עשורים חלפו מהפעם האחרונה שאל־דרור, תסריטאי ומחזאי שהוזכר בשעתו כיורש אפשרי של חנוך לוין ונסים אלוני ושהיה מהכותבים המרכזיים של "החמישייה הקאמרית", הוציא חומר מקורי חדש. "לא הפסקתי לכתוב, הפסקתי לפרסם", מתקן אל־דרור. "אין לי כל כך צורך בקהל. העובדה שלא פרסמתי היא אולי גם סוג של אמנות — 'יצירה ריקה', ז'אנר שהמצאתי הרגע, במובן הזה שהיא מבטאת איזו עמדה לעומתית כלפי ההשתתפות במשחק, כלפי ההיענות למוניטין שלך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ