"אתה תירשם בהיסטוריה ככתב הראשון שכותב משהו טוב על חריש"

השמש קופחת. הרחובות ריקים מאדם. רועי צ'יקי ארד עבר להתגורר במשך שבוע בעיר החדשה חריש וגילה איך זה לחיות במקום שכולם הספידו עוד לפני שממש הוקם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חריש גלויה
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
צילומים: גיל אליהו

אני מגיע לעיר בשעת צהריים, יורד נרגש מהאוטובוס וצועד אל משרד התיווך המקומי. השמש איומה והחום בלתי נסבל. העצים הם בעיקר רעיון של עצים, ובין בניין לבניין נמתח רווח עצום של כבישים, מדרכות רחבות וחניות לווייתניות, כך שצל הוא דבר שלא שמעו עליו פה. האספלט והבניינים אוגרים חום ומסנוורים את הביש־גדא שנקלע למקום. דוח של החברה להגנת הטבע, שקטל את התכנון בחריש, התייחס באריכות לדלילות הצמחייה ולבזבזנות השטח בעיר הזאת. כדי להינצל אני נדבק לגדרות הפח הכעורות שנועדו להסתיר את אתרי הבנייה, כך שחלק מגופי ישרוד את שמש הצהריים החורכת. כל כמה מטרים, מעלי, מוצב שלט גדול הנושא תמונות של תושבי היישוב, תחת הכותרת "יחד כל הדרך". אולי כדי להראות שלא מדובר בעיר רפאים ושיש אנשים שממש חיים בחריש, גם אם לא רואים אותם ברחובות הלוהטים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ