שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"אנחנו אלה שמסתממים ומזדיינים למוות כל וויקנד"

צעירים רבים שיוצאים מהארון מוצאים את דרכם לקהילה הגאה דרך חיי הלילה האינטנסיביים. לא מעט מהם הולכים שם לאיבוד

הילו גלזר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: Universal Images Group via Getty
הילו גלזר

"הייתי מסתובב עם פאוץ' מלא באקסטות, קטמין, ג'י וכמובן ויאגרה", מספר אלון, רק בן 25. "אתה כל כך מסטול אבל עדיין רוצה לתפקד. זה הבייסיק, הפק"ל. מעמיס הכל ויוצא להיאבד". אנחנו יושבים על ספסל שמשקיף על שדרה שלאורכה נטועים דגלים בצבעי הקשת, לקראת מצעד הגאווה שייערך השבוע, והוא מתאר פיסות מאורח החיים ההרסני אליו החל להתמכר בנערותו. "אתה נדלק ארבע פעמים בשבוע וכל וויקנד אורגיה. אני לא יודע אם לא הרגשתי דאונים, כמו שלא איפשרתי לדאונים להגיע. לא יכולתי להרגיש לא טוב. אתה מכור להיי ולחרמנות אז אתה כל הזמן מתחזק את החוויה ואת ההוויה הזאת. אתה בהידרדרות מהירה אבל התחושה היא שאתה רץ קדימה. מה זה רץ, עף. אוהבים אותך, אתה מקבל את החיבוק שתמיד רצית. החופש הזה, שחרור העכבות המוחלט, הופך למהות של הכל. אתה פשוט עוזב את עצמך, נוטש, הופך להיות מישהו אחר. גלים גלים של הרס עצמי. החברים מתרחקים ממך, הקשר עם המשפחה נפגע, אתה לא מצליח להחזיק עבודה, על לימודים אין בכלל מה לדבר. הכל כל כך רע ודפוק אבל אתה משוכנע שזו המציאות מבחוץ שמכה בך. אז אתה מאשים את הסביבה. כולם מסביבי מטומטמים ואף אחד לא מבין אותי. ככה שלוש־ארבע שנים שבהרבה מובנים הלכו לפח. הייתי ילד שחלם על דברים גדולים, על מימוש עצמי. הפנייה החדה הזאת, ההתרסקות הזאת, לא היתה בתוכניות שלי, ועם ההשלכות שלה אני מתמודד עד היום".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ