רחוב שמוקדש למברגים? מסעדות של חמש קומות? חזרתי לקהיר. איזו עיר!

שוטטתי ברחובות מבוקר עד ערב, חיוך ענק מרוח על פני, אם כי כמעט לא עזבתי שטח די זעיר במרכז העיר. היש כתב תיירות גרוע ממני?

רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
קהיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קהיר
צילום: Christopher S. Rose / Getty Images IL
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
קהיר

עד המהפכה במצרים פקדתי את קהיר פעם־פעמיים בשנה. הייתי נוסע כשש שעות במוניות השירות המשוגרות מטאבה, דחוק בין פועלים זרים סורים בפיג'מות עם שפם ענק, אבל מאושר. אחרי תל אביב, קהיר היא העיר האהובה עלי. מאז המהפכה המתנתי שהמצב יתייצב כדי שאשוב לאהובתי. אבל גם כשהמהומה שככה, משום מה לא נסעתי. לבסוף, כדי לכפות על עצמי את המסע, הערמתי על עצמי: רכשתי ויזה בשגרירות המצרית. חייבים לנצל את הוויזה כי היא פגה אחרי ארבעה חודשים. מצד אחד הטריק הצליח. מצד שני, זו היתה החלטה מטומטמת — נאלצתי להגיע לקהיר החמה בקיץ, העונה הגרועה ביותר.

תגובות