שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דימה קלישר חתר להיות איש הברזל. לפני שבועיים נקלעתי לזירת מותו

פקק תנועה קטן. תאונה. אני רואה מישהו מתקרב לגוף שעל האספלט ופורש עליו סדין. בין הנהגים אחווה שבשתיקה. כולם ראו אותו דבר. האור הופך ירוק. כולם ממשיכים בחייהם. אני לא מצליח

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זירת התאונה. אני משתחל משם בנהיגה אטית ומסתיר
לעצמי ביד את מה ששוכב שני מטרים מהמכונית שלי
זירת התאונה. אני משתחל משם בנהיגה אטית ומסתיר לעצמי ביד את מה ששוכב שני מטרים מהמכונית שליצילום: זק"א
מורן שריר
מורן שריר

יום שישי, צומת בית דגן

פונדק אסא, המֶֶכָּה של חילוניות ישראלית מסוימת, ממוקם כחמישה קילומטרים מהכניסה לכפר חב"ד. בדיוק על הציר הזה, ליד נתיב הפנייה למכון וולקני, לקראת השעה אחת בצהריים — פקק תנועה קטן. תאונה. הרכבים מתנקזים לנתיב השמאלי כשבשניים האחרים כאוס קפוא. קסדת אופניים זרוקה על הכביש. נעל. רכב פגוע. איש אחד שוכב באמצע הכביש ולא זז. אין משטרה שתשליט סדר, אין אמבולנס שיעיד שהעניין בטיפול. השרירותיות של החיים פרושה מול סקרנות הנהגים. את הנתיב הנגדי חוצה בריצה פרמדיק בודד עם אפוד זוהר. אולי עבר באזור, אולי הגיע על אופנוע מאסף הרופא. הוא רץ אל עבר הגוף ששוכב על הכביש. אני משתחל מחוץ לזירה בנהיגה אטית ומסתיר לעצמי ביד את מה ששוכב שני מטרים מהמכונית שלי. לא צריך להוסיף עוד תכנים שיופיעו מול העיניים לפני השינה. אני מביט במראה האחורית ורואה מישהו מתקרב לגוף שעל הכביש ופורש מעליו סדין ביתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ