שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קובי מלכה. "תמיד הרגשתי כאילו זה חוף פרטי שלי"
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
צילום: תומר אפלבאום
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
צילום: תומר אפלבאום

בישראל של ימינו, רווית התקשורת והרשתות החברתיות, לא נותרו כמעט מקומות סודיים מלבד אלה הצבאיים. כשמדובר בתל אביב, הסיכוי למצוא מקום מלהיב ולא מוכר קלוש עוד יותר. כל דוכן חביב לממכר תופין כזה או אחר יהפוך חיש קל מנחלת מעטים לטרנדי עד זרא, ובתוך חודש ייפתחו סניפים בקניוני האחים עופר.

אבל איכשהו סוד אחד, גדול למדי, 1,010 מטר אורכו, שרד שנים בתל אביב. הוא ידוע למעטים ומשמח את לבם. כעיתונאי אני תמיד מתלבט אם לחשוף את המקומות הלא ידועים האלה או לנצור את הסוד עד מותי. מצד אחד הכתבה תִשהה יום־יומיים ברשימת המאמרים הנקראים, מצד שני הקוראים יגיעו לאתר בהמוניהם, ירמסו אותו וישְחקו את קסמו. נוסף על כך, חלק מחן המקומות החשאיים הוא בהיותם באזור אפרפר מבחינה חוקית. פרסום מיותר עלול להגביר את אחיזת המדינה, הפקחים והאנשים שחושבים איך לעשות קופה. על כל פנים, לגבי המקום שבו מדובר הפעם אני מרגיש נוח יותר לעשות זאת כי קסמו עומד לפוג ממילא בשנים הקרובות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ