הקטסטרופה מתקרבת בצעדי ענק, אבל אנחנו מסרבים להאמין. כיצד זה ייתכן?
אנחנו מקשיבים למדעני האקלים. אנחנו לא חושבים שהם משקרים. אנחנו מבינים שאנחנו צועדים לעבר אסון, אבל לא מסוגלים באמת להפנים. בספרו החדש מנסה ג'ונתן ספרן פויר להבין מה גורם לתגובה הפושרת שלנו מול מצב החירום שנקלענו אליו. ראיון

מדעני העולם שבים ומזהירים אותנו מפני כאוס אקלימי, ואכן דוח תקציב הפחמן הגלובלי 2019, שיצא בתחילת החודש, מוכיח כי אנחנו בדרך לשם. לא רק שהתעלמנו, אלא אף זילזלנו באזהרות. לא זו בלבד שלא האטנו את פליטות גזי החממה בעשור האחרון, אלא שהאצנו את פליטתם. גם כישלון ועדת האו״ם לשינוי האקלים COP25 להניע את מדינות העולם לעשייה שאפתנית מעיד על הפער בין המקום שבו אנו נמצאים לבין המקום שבו אנו צריכים ורוצים להיות. המדענים קוראים למדינות להכפיל פי שלושה את מאמציהן כדי שההתחממות לא תעבור את 2 מעלות הצלזיוס ולכפול אותם פי חמישה אם היעד הוא מעלה וחצי צלסיוס. אך המנהיגות העולמית בוחרת לשפוך הרבה מילים על הצורך בטרנספורמציה, אך אינה מעזה להחריד מרבצו את הסטטוס־קוו.