פתאום יש זמן לשוחח עם זוגתך, ואתה מגלה בה פנים חדשות. הרהורים של אסיר-בית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהודה אטלס
יהודה אטלס
איור: דני קרמן

כמה יפה הבוקר, כשאתה מתעורר בעשר וחצי, סוקר מהחלון את הנוף האורבני המוכר והאהוב — דודי שמש, צלחת לוויינית חלודה, אישה תולה כבסים, מרפסות, בַּמרחק כפות דקל רם צמרת מתנופפות ברוח — ואומר לעצמך: שפר עליי גורלי, גם היום אני נשאר בבית ואין לי שום חובות ומטלות: לא מוסך, לא קופת חולים, לא מס הכנסה ולא בנק. אפילו לא חברים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ