על מה שעברו הילדים דיברו כל כך הרבה. אבל אף אחד לא מדבר על האמהות

הן חזרו הביתה מחדר הלידה ונדרשו מיד למסור את התינוק. הן הורשו להניק רק בשעות שהוקצבו להן, ולשהות עם ילדיהן רק ארבע שעות ביום. אוריין צ'פלין ריאיינה אמהות שגידלו את ילדיהן בחינוך השיתופי בקיבוץ. היא משוכנעת שהמחיר שהן שילמו כבד אף יותר מזה ששילמו ילדיהן

בית הילדים של קיבוץ כפר הנשיא. המטפלות היו הסמכות העליונה
בית הילדים של קיבוץ כפר הנשיא. המטפלות היו הסמכות העליונהצילום: הוגו מנדלסון / לע
נועה לימונה - צרובה
נועה לימונה
נועה לימונה - צרובה
נועה לימונה

"רן היה תינוק רעב ובבית התינוקות קיבלתי הוראה מהמטפלת המיתולוגית שעליי לבוא להאכיל אותו רק פעם בארבע שעות, 'על השעון'. מהחדר שלי הייתי שומעת אותו צורח, כל הזמן הוא בכה ואסור היה לי לבוא. עד היום אני זוכרת את הבכי ואיך הייתי מתכווצת, פחדתי להמרות את פיה של המטפלת" (תרצה מיכאלי, קיבוץ להבות הבשן)

תרצה מיכאלי, בת 99, גידלה את שלושת בניה בבית הילדים של קיבוץ להבות הבשן. היא הגיעה לקיבוץ יתומה מהוריה שנספו במיידנאק, הלכה אחרי בעלה, יהודה, שהיה חדור אידיאולוגיה. בניגוד לבעלה, היא לא מסרה את ילדיה למטפלות בקיבוץ מתוך אמונה בצדקת הדרך. היא עשתה זאת מתוך צייתנות ופחד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ