"הילד הרך הזה, עם המבט העמוק, ידע מה זה לרדת מהפסים מרוב כאב"

הוא חי בפחד מתמיד שהרוצח ישוב "לסיים את עבודתו", התמכר למשככי כאבים, ולבסוף צנח אל מותו מבית הוריו. סיפורו הטראגי של חן לנגר, ניצול הפיגוע בברנוער

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חן לנגר. סוחף, בטוח בעצמו, להוט לספר את קורותיו
חן לנגר. סוחף, בטוח בעצמו, להוט לספר את קורותיוצילום: תומר אפלבאום
הילו גלזר
צילום: תומר אפלבאום
הילו גלזר
צילום: תומר אפלבאום

"רוצח עמד מולי וכיוון אליי אקדח משני מטר אז אל תתעסקו איתי", היה נוהג לומר חן לנגר, שנפצע בפיגוע בברנוער לפני 11 שנים והפך מאז לדמות המזוהה ביותר עם מאבקם של הניצולים להכרה ופיצוי. את המנטרה הזאת לא השמיע לנגר כאיום ממשי וגם הכעס המובלע בה היה לרוב מינורי. היא נאמרה כלאחר יד, בסיטואציות יומיומיות — כאשר חבר קטע את דבריו, כשמישהו עקף אותו בתור. סתם בדיחה שחורה. אבל לנגר, שניחן בראש ספרותי וחוש דרמטי מפותח, לא במקרה טמן אזכורים טריוויאליים לאותו אקדח מהמערכה הראשונה. מותו לפני חודש, כשנפל מדירת הוריו והוא בן 32 בלבד, מלמד עד כמה לפותה היתה עלילת חייו באירועי הלילה הנורא ההוא מאוגוסט 2009 שבו נרצחו ניר כץ וליז טרובישי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ