ילדיי היקרים, אתם מוציאים אותי מדעתי: למה מפחדים לדבר על זעם אמהי

מעטות מוכנות להודות בכך, אבל לעתים אמהות כל כך כועסות על ילדיהן, שהן פשוט מאבדות שליטה. מה עומד בבסיסו של זעם אמהי — ואיך התופעה התעצמה בזמן המגפה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"כשהבן שלי דופק צעצוע בראש של אחותו הגדולה, קשה לי להכיל", אומרת נועה גור הורוביץ. "אני זועמת ואז מלקה את עצמי"
"כשהבן שלי דופק צעצוע בראש של אחותו הגדולה, קשה לי להכיל", אומרת נועה גור הורוביץ. "אני זועמת ואז מלקה את עצמי"צילום: תומר אפלבאום
נועה לימונה
נועה לימונה

"הבן שלי יכול לגרור אותי למצב שדומה לזעם בכביש. לאורך השנים הרגשתי הרבה פעמים שאני מסוגלת לפגוע בו... המיתוס על עדנה אמהית קדוש כל כך, שאנחנו לא מסוגלות להודות ברגשות האלה אפילו לעצמנו"

אן למוט, "כעסה של אם: תיאוריה ומעשה" (מתוך: אמהות חושבות)

אמהות אמורות להיות רכות ואוהבות. הן אמורות להכיל את הילדים בכל מצב. גם כשהילד בהתקף זעם — רוקע ברגליו וצורח על איזו שטות. אבל יש סוד שאסור להן לדבר עליו, כדי שלא יחשדו שהן אמהות לא ראויות, כפי שהן חושדות בעצמן: לפעמים גם הן זועמות על הילדים שלהן. הן צורחות עליהם בחמת זעם בגלל משהו לא חשוב, מדברות לא יפה, מאיימות, טורקות דלתות, תופסות את הילד בזרועו חזק מדי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ