הבינות מלאכותיות פתרו את כל בעיות בני האדם. לא לכולם זה מספיק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור: נטעלי רון-רז
איור: נטעלי רון-רז
שמעון אדף
שמעון אדף

באחר צהריים של חודש ניסן, בשנה השמונים להגהה, נפלה על אֶסְבּוֹר תרדמה כבדה. בחשיכה הלוחצת בריאות, החונקת את זיכרון הערות והעצמי, נשמע קול, לא קול, כי אם התעבות על זיגוג התודעה, ידע, עיניים חדשות לראות. כל התולדות שטופטפו לה מינקות בקעו זו מזו, פרחים משולהבים בעלטה, שעלי הכותרת שלהם נפרעים, נמתחים, ובטבורם פרח נוסף, נפתח גם הוא, עבר בתוך עבר. קריסת הדמוקרטיות, שנות הזעם המאכל, דור המשיחים החילונים, שכלול הבינות, הצלחתן ביצירת מיקרואקלימים, הסבתן לברירת המנהיגים, עידן הבוּר הגנטי, ניצחון ההגהה. וגם בו, בפרח שלחש ורחש את ניצחון ההגהה, ניצן אפל פרץ, חסר צורה עדיין, מתנשם. בעתה שטפה מהיכן, מתוך הניצן הזה. שחורו הבוהק, המאיים ללבוש דמות, הקיש על זיגוג התודעה. תכף תתנפץ ואסבור תבין דבר מה, מה, דבר מה עצום, מכאיב, הורס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ