בתושייה רבה הצלחתי להימלט מישראל. כמה עצוב שעליי לחזור

נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא

כבר שבועיים שאני בברלין. למעשה, גם הטור שפורסם בשבוע שעבר ובו סיפור גבורתו הבלתי־נתפסת של סלבה קורילוב כבר נכתב בהיותי בברלין, כשנכדי בחדר הסמוך. אני אחד מיצורי האנוש הכי פחדנים שאני מכירה. אם כי, בטעות גמורה, יש המפרשים כגילויי אומץ או העזה מעשים שלי שאני יודעת שהם תולדה של פחדנות ותו לא. למעשה, עם השנים אני הולכת והופכת לפחדנית יותר. הפחד הכי גדול שלי הוא הפחד להיתקע, לא להיות מסוגלת לקום וללכת, להישאר כנגד רצוני במקום מסוים או במצב נפשי. לעתים, כפי שהתברר לי בדיעבד, המקום שחששתי להיתקע בו דווקא היה מקום מוצלח, ולא פעם הבנתי באיחור שהמצב הרגשי שממנו שאפתי להיחלץ, רק מתוך החשש להיתקע בו, היה טוב בהרבה מזה שאליו ברחתי, ולמעשה ברחתי מהגשם אל מתחת למרזב. אבל בתנועה כשלעצמה ישנו אלמנט או לפחות אשליה של חופש.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ