כבר התרגלתי לסגרים, אני פוחדת מהיום שאחרי

נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נרי ליבנה
נרי ליבנה
איור: איתן אלוא

לפני שנה בזמן הזה, או כמו שנהוג היום לומר בטלוויזיה "בעת הזו" (עוד רעה חולה שנגרמת לשפה העברית בגין הקורונה), שכבתי על מיטת בית חולים ליד חלון גדול שהשקיף אל אורה של שמש עזה ומפתיעה בעיצומו של חורף ברלינאי ונוף מרהיב של תעלת מים כחולים מוקפת בעצי ערבת בכות ירוקים, ונפשי כלתה אל החוץ, אל האור. זה היה למחרת הניתוח השני שעברתי. במצב הנפשי שהייתי נתונה בו נדמה היה לי שנגזר עליי להמשיך לראות את העולם מצדה הבלתי־נכון של זגוגית החלון. יומיים לאחר מכן הלבישה אותי כלתי בבגדים כמעט רגילים ולקחה אותי ואת מוט האינפוזיה לטיול אל עבר ספסל שעל גדת התעלה. ישבתי שם מתנשפת ממאמץ, כואבת ומאושרת מכך שיצאתי אל האור. אף כי נגזר עליי להישאר בבית החולים למשך עוד כמה ימים, הרגשתי שיש סיכוי שניצלתי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ