המהפכה החשמלית הגיעה. אז למה נדמה שגם בעוד עשור ננשום כאן עשן אגזוזים?

דווקא מדינה מכורה למכוניות כמו ישראל היתה אמורה לזנק על הרכבים החשמליים. כמו שזה נראה כרגע, זה יהיה פספוס מפואר

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דני בר-און
דני בר-און

זיהום הזפת הוא לכאורה לא אשמתו של אף ישראלי. העיתונות עסקה בהרחבה באיתור המכלית ששפכה את הנפט ובתיאור האסון; אדווה קלה של שביעות רצון עברה בציבור כשאלפים גדשו את החופים עם שקיות זבל, איזמלים וספוג הפלא. אבל האמת העצובה היא שבמובן מסוים כל בעל מכונית הוא אשם, כי מכוניות נוסעות על נפט מזוקק, ודליפות נפט בשרשרת הייצור וההובלה הן בלתי־נמנעות. כל מי שאי־פעם לקח טחינה גולמית לטיול יודע, שהובלת נוזלים סמיכים ושמנוניים אינה משימה פשוטה. מאירועי השנה החולפת: במאי דלפו 20 אלף טון סולר לנהר בסיביר, מכסים את פני המים הצלולים בשכבה עבה ומכוערת, אדומה כדם; ביולי התנפצה מכלית נפט על שונית אלמוגים מרהיבה במאוריציוס; ובעת כתיבת שורות אלה, עדיין תקועה מול חופי תימן מכלית חלודה ומקולקלת, שמאיימת להציף את הים האדום בפי ארבעה נפט משדלף באסון האקסון וולדז. גם אצלנו, בעצם, רוב האסונות הסביבתיים הגדולים בשנים האחרונות היו קשורים להולכת נפט: דליפת הדלק הסילוני בנחל צין, שפך הנפט המחריד בעברונה, ועכשיו הזפת בים התיכון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ