אני עוד זוכר את הימים ההם. הו, כמה טוב היה בסגר הראשון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור למאירסון
איתי מאירסון
איורים: מרינה גרצ'אניק
איתי מאירסון
איורים: מרינה גרצ'אניק

כל משבר בדברי ימי העולם — גדול כקטן, אלה שהיו ואלה שעוד צפויים לבוא — מתחיל באייטם של "שש עם עודד בן־עמי" על זוג חמודים שהחתונה שלהם התבטלה ברגע האחרון. הזוג המאוכזב עומד בחניון השומם של גן האירועים — החתן בטרנינג, הכלה בג'ינס — עושים למצלמה פרצוף של מסכנים ועונים בדיליי המתבקש לשאלות של עודד מהחלון הגרפי באולפן. "אני מניח שלא כך דמיינתם את הערב המאושר של חייכם, נכון?" הוא שואל זוג טרויאנים בשנת 1200 לפני הספירה, שחתונתם נקבעה בדיוק לערב שבו פרץ הצבא היווני לעיר; "איך ההרגשה לדעת שבשעה זו כבר הייתם אמורים לקבל את פני האורחים?" הוא שואל זוג מפילדלפיה של 1865, שחתונתם בוטלה כי כל המוזמנים נסעו להלוויה של הנשיא לינקולן; "מוישה ורייזלה, לא נותר לנו אלא לקוות שהצאר ימצה את הדין עם הפורעים, ולאחל לכם, ובעצם לכולנו, שעוד נדע ימים של שמחות וחגיגות", הוא נפרד מזוג שהחתונה שלהם נפלה על תחילת פוגרום קישינב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ