אולי המגפה תזכיר לכולם את התפקיד האמיתי של החינוך

חללי מייקרים, חדרי בריחה, אתרים ויישומונים — מערכת החינוך נכנעה לקפיטליזם והניחה את כל יהבה על טכנולוגיה וחדשנות. במקום דיבור ריק על חדשנות, צריך לחזור לחינוך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור פותח להרפז
יורם הרפז
איור: דניאלה שוחמן

מגפת הקורונה דחקה אותנו לשלושה מצבי תודעה ייחודיים: ג'ט־לג קוגניטיבי, דז'ה־ווּ היסטורי וחרדה אפוקליפטית. מבחינת המצב הראשון, התודעה מפגרת אחרי ההתרחשויות, מתקשה להסתנכרן איתן, לתפוס "מה הולך כאן?!" יש פער משונה בין החוויה להוויה. אנחנו לכאורה תופסים — מתפשטת מגפה ויראלית, צריך לשמור מרחק ולהמתין לחיסון — אבל לא תופסים. התודעה בדיליי, לא מצליחה להכיל את המצב, להטמיע אותו. המצב כאילו מתמרד פתאום, מתייצב מולנו ומסרב לציית. הסירוב הופך אותו משקוף לנראה, נראה וזר, זר ומאיים. יש מצב שיש מצב — נוכח, מתריס, מפחיד — ואנחנו מבולבלים, לא יודעים מה עושים במצב כזה שבו המצב מנכיח את עצמו ומסרב להיכנע לתוכניות שלנו, להיאלם ולהיעלם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ