הנוער הפרוע שהיה כאן פעם לא פחד מסרבנות, קומוניזם וחופש מיני

עשרה ארגזים גדושים בחומרי ארכיון שנמצאו לאחרונה שופכים אור על פעילותן של חבורות הנוער הרדיקליות שפעלו בארץ בסוף שנות ה-60. הן שיגשגו להרף עין — ואז נשכחו מהציבוריות הישראלית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך חוברות שנשמרו באוסף. השפעות של תנועות המחאה נגד מלחמת וייטנאם
מתוך חוברות שנשמרו באוסף. השפעות של תנועות המחאה נגד מלחמת וייטנאםצילום: הדס פרוש
ניר חסון
ניר חסון
ניר חסון
ניר חסון

בשבוע שעבר ציינו מפגיני בלפור חצי שנה לתחילת המחאה במקום. חצי שנה שבה מתכנסים אלפים בכיכר פריז מדי שבוע; ברחוב רמב"ן שמוביל לכיכר חונה המכת"זית; ברחוב סמוך הפרשים קושרים את הסוסים, ובהמשך, במורד רחוב אגרון, ממתין אוטובוס העצורים. בכל שבוע הוא מתמלא: פעם בעשרות, פעם ביחידים. כמעט תמיד גם נוצר מגע פיזי בין השוטרים למפגינים: דחיפות, משיכות והתנגדות פסיבית. לפני שבועיים נעצרו 30 מפגינים אחרי עימותים ארוכים ברחובות המובילים לבית ראש הממשלה. למרות זאת, אף שוטר לא באמת חש מאוים, אף מפגין לא מעלה בדעתו להרים יד במתכוון על לובש מדים, ושוטרים מסתובבים בין המפגינים, לבדם או בזוגות, ללא הפרעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ