שלום. קוראים לי הילו, ולא ישנתי כבר חודשים

לפעמים כשאני מתעורר באמצע הלילה, אני מקווה לשמוע קריאת תרנגול. זו ציפייה אבסורדית, איש לא מגדל תרנגולים במרכז העיר. אבל אם בכל זאת היה נשמע הד של קרקור רחוק, אולי הוא היה מבשר לי שיריעת השמים הכהה שסוגרת על המיטה שלי תתחלף תיכף ברצועת אור, והיא תסתנן מבעד לתריסים הסגורים — סימן לכך שהצלחתי להיאחז בשינה עד הבוקר. אני מתהפך, עוצם עיניים חזק, מחליט לתת צ'אנס נוסף: לתרנגול, לקרן שמש קלושה, לציוץ ציפורים, אפילו לאוטו זבל. רק שיבואו. אבל רודנית השינה שבראש שלי גרועה בדחיית סיפוקים. היא פוקדת עליי להציץ בשעון. 03:40. אתה כבר לא תירדם, מקניטה אותי הרודנית, אבוד לך. אני קם מהמיטה בעיניים קרועות. מכין קפה עם המון סוכר. הרודנית מרוצה. התחיל עוד יום.

האזינו לכתבה (הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה):