"המדינה שלי פרזיטית": שיחה עם אחד מגדולי ההוגים הרוסים

אלכסנדר אטקינד, אחד האינטלקטואלים הרוסים המשפיעים בימינו, משוכנע שמדינה שכלכלתה נשענת על נפט מפסיקה להזדקק לאזרחיה. ממקום גלותו בפירנצה הוא רואה את האליטה נובלת בכל רחבי מולדת ומסביר למה אי־אפשר להחליף את שלטונו של פוטין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלכסנדר אטקינד. ברוסיה נוצרה חבורה של קאסטות
אלכסנדר אטקינד. ברוסיה נוצרה חבורה של קאסטותצילום: PAVEL MARKELOV
ליזה רוזובסקי
ליזה רוזובסקי

בשנת 1930 נעצר גרגורי אטקינד בדירתו בלנינגרד. כעבור חמישה חודשים שב בנו מבית הספר ונתקל באדם עם זקן שיבה שישב על מדרגות ביתו. "תוכל לזוז בבקשה?" ביקש הילד ושמע: "פימה, זה אני". הסיפור הקצר והמזעזע הזה על בן שאינו מזהה את אביו שנמחץ על ידי המפלצת הטוטליטרית, פותח את אחד הפרקים בספר "שכול מעוות: סיפוריהם של הלא־מתים בארץ הלא־קבורים" שכתב אלכסנדר אטקינד. גרגורי אטקינד היה סבו והבן שלא זיהה אותו היה דודו, יפים אטקינד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ