בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם רגל אחת בתוך הקטסטרופה

פרופ' שלמה חסון, גיאוגרף המתמחה בתסריטים גיאו- פוליטיים, אינו אופטימי בקשר לצפוי כאן אחרי 20 בספטמבר. האפשרות שישראל תיקלע לעימות עם הפלסטינים כשהיא שסועה על רקע חברתי עשויה להיות לדעתו מתכון להתמוטטות. אבל זה רק תסריט אחד

תגובות

הביוגרפיה של פרופ' שלמה חסון, אחד המומחים הגדולים בעולם בתחום הגיאו-פוליטיקה של ישראל, שזורה גם היא בגיאוגרפיה ובפוליטיקה. סבו של חסון, מרדכי חסון, הוא מצאצאי משפחה שבאה ארצה בסוף המאה ה-18 מרודוס והתיישבה בחברון. הסב עבר מחברון לשכונת קרית משה בירושלים. "עד היום יש לנו בית בחברון, בשכונה היהודית", מספר חסון. "הבית נקרא 'בית חסון' והיום גרים שם מתנחלים. המתנחלים באו לדודה שלי וביקשו רשות, היא היתה מהשמאל אז היא לא הסכימה. אז הם הלכו לדוד שלי, שהיה מהימין, והוא הסכים. הפיצול הזה אופייני למשפחה שלי. אמא (חיה) היתה באצ"ל ואבא (נסים ז"ל) היה בהגנה. גדלתי בבית שאם אתה רוצה 'להיות בסדר' אל תפתח את הפה".

הפגישה עם פרופ' שלמה חסון התקיימה ערב נסיעתו לאמריקה, למסע הרצאות על יחסי ישראל עם הפלסטינים. תנועת המחאה החברתית תפסה אז את מרכז הבמה הציבורית והשיחה, באופן טבעי, עסקה בה. אך חסון - שעוסק בחשיבה אסטרטגית, כלומר בכתיבת תסריטים לעתיד, על בסיס ניתוח מגמות העבר - כבר הזהיר אז ממהפכה נוספת, הרת גורל והשלכות על החברה בישראל - מהפכת ספטמבר. בינתיים נסע חסון, אבל האירועים הגיאו-פוליטיים רודפים אחריו: קודם הפיגוע בדרום וירי הקסאמים מעזה, אחר כך החמרת המשבר ביחסים עם טורקיה, והשבוע תקיפת השגרירות הישראלית במצרים. אין ספק - ספטמבר, על כל השלכותיו, כבר כאן.

מאזן אימה אזורי

"הממשלה האיסלאמית של טורקיה בחרה לנתק את הברית האסטרטגית הצבאית עם ישראל ולהקצין את היחסים הדיפלומטיים עמה", אומר חסון. "השאלה היא לאן תפנה טורקיה בעתיד: האם תתנתק מהמערב ותחתור להיות מעצמה אזורית מובילה באזור? נראה שדחיית קבלתה של טורקיה לאיחוד האירופי מאיצה את מגמת ההתנתקות. יחד עם זאת, טורקיה חשובה מאוד כבעלת ברית בנאט"ו, בשל גודלה, מיקומה ועוצמתה. החרפת היחסים בין טורקיה לישראל אינה רצויה למערב ולכן יש להניח כי ייעשה כל מאמץ למתן את המתח בין שתי המדינות ולשקם את היחסים ביניהן".

ואם המאמץ ייכשל?

"אם מאמץ זה לא יישא פרי ניתן לצפות להיערכות חדשה במזרח התיכון, שתתבסס על יריבויות ובריתות חדשות. ציר עימות אפשרי אחד הוא בין הציר השיעי בראשות איראן ושלוחותיה בלבנון ובעזה, לבין הציר הסוני בראשות טורקיה. התגבשות מעין זו תלווה בחתירה של טורקיה להגמוניה אזורית בנוסח של מעין ח'ליפות ניאו-עותמאנית ובניסיון של איראן לבלום התפתחות זו. היריבויות בין השתיים עשויה להוליך למירוץ חימוש גרעיני שבו משתתפות לצד איראן גם מצרים, ערב הסעודית וסוריה".

"תוצאה אחת של היריבות יכולה להיות מאזן אימה אזורי בנוסח יחסי המעצמות באזור בתקופת המלחמה הקרה. מאזן מעין זה עשוי להבטיח יציבות למזרח התיכון לתקופה ארוכה".

איך זה ישפיע על יחסי ישראל-טורקיה?

"האפשרות הסבירה היא שישראל תשוב ותהדק את קשריה עם טורקיה, במיוחד אם האחרונה תשמור על קשריה עם נאט"ו והמערב. השתתפות של ישראל בציר הסוני עשויה לאפשר גם התקדמות בפתרון של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בערבות של המדינות בציר זה".

חסון כותב עכשיו עבור המכון ללימודים ישראליים באוניברסיטת מרילנד עבודה העוסקת בהתפתחויות האזוריות. כמובן שהוא עוקב בדאגה אחר הדיווחים על גורלה של שגרירות ישראל בקהיר. "אם מצרים מידרדרת למצב של מדינה כושלת, מצב הסכם השלום הוא בכי רע", אומר חסון. "גם במצב גרוע זה איני חושב שאפשרות מלחמה היא ריאלית. השאלה היא מה יהיה ערכו של הסכם השלום, גם אם לא יופר. החבירה בין האחים המוסלמים במצרים לבין חמאס, שמוצאו בתנועה זו, עתידה לחזק את השלטון בעזה ולהחליש את השלטון בגדה המערבית. בתנאים מאיימים אלה קשה להעלות על הדעת התקדמות לקראת הסכם, או אף הסכם ביניים, בין ישראל לרשות הפלסטינית".

אל תינעלו

במשך חמש שנים עבד חסון עם צוות ישראלי ופלסטיני על "תסריטים גיאופוליטיים לעתיד ירושלים" (יוזמה משותפת של הצוותים, במימון קרן פרידריך אברט הגרמנית). במסגרת זו איתרו את הכוחות הפועלים במציאות הקיימת בעיר והעריכו כיצד הם עשויים לעצב את עתידה. בעבודה פותחו חמישה תסריטים הנוגעים לעתיד העיר. חסון מפתח תסריטים על יחסי יהודים וערבים בישראל גם עבור המכון ללימודים ישראליים באוניברסיטת מרילנד, ומנחה צוות חשיבה בפיתוח תסריטים סביבתיים לשנת 2030 במסגרת מכון ירושלים לחקר ישראל והמשרד להגנת הסביבה.

"תסריט" נועד להמחיש את מה שעשוי לקרות בעתיד. אין זה חזון, גם לא תחזית מדויקת. התסריט הוא תחום הקשור בתיאוריית המערכות המורכבות ושימש בעבר כלי של המודיעין הצבאי ותורות הלחימה. במשך השנים הורחב התחום לפיתוח תסריטים בתחומים העסקי, הסביבתי והחברתי.

אחד הפרויקטים היומרניים שבראשם עמד חסון נערך במרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים, תחת הכותרת: "הגבולות העתידיים בין ישראל לרשות הפלסטינית: עקרונות, תסריטים והמלצות". ברשימת השמות המרשימה של המשתתפים בפרויקט אפשר למצוא את אפרים הלוי, בעבר ראש המוסד והיום ראש המכון; פרופ' אבי בן בסט מהחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית ואורי נאמן, בעבר ראש אגף המחקר במוסד. הצוות פעל מ-2009 לקראת פסגת וושינגטון, שנערכה בקיץ 2010 בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. צוות הפרויקט בחן, באמצעות פיתוח כמה תסריטים, את הגבולות העתידיים בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית.

"התסריט", מסביר חסון, "שואל בעצם שאלה אחת בסיסית: 'מה יקרה אם?' ומנסה לענות עליה בשורה של התפתחויות. אתה עושה את זה כדי להעמיד את האנשים לפני חשיבה חדשה שאומרת: אל תינעלו על דבר אחד. מה יקרה אם מאות אלפי פלסטינים יצעדו לעבר הגבולות? אם נגיב כך וכך, מה יקרה? איך יגיב העולם? איך יגיבו מדינות ערב? זה משחק שח בכמה ממדים. אתה מנסה לראות את כל המערכת, מרחיב את שדה הראייה עד הקצה ויחד עם זה מזיז את התרחיש גם מספר דורות".

עץ התסריטים שפיתח הצוות בניצוחו של חסון פותח בשאלה אם אפשר להגיע להסכם בר יישום בנוגע לגבולות הקבע עם הרשות הפלסטינית. משם הגזע מתפצל לשני ענפים: אחד אומר כן, השני בוחן מה יקרה אם לא יגיעו להסכם. "מה שיפה לראות", אומר חסון, "שהתסריטים שבהם לא הגענו להסכם, דומים לתסריטים שבהם כן הגענו לגבולות מוסכמים ויציבים. ההסבר הוא, שאפשר להגיע להסכם על גבולות, אבל מהר מאוד תהיה הידרדרות. ניתוח נתונים במדינות אחרות מראה לנו שב-50 אחוז מהמקרים, תוך חמש שנים ההסכמים מתמוטטים".

זו תחזית קודרת מאוד. אתה אומר בעצם שאין טעם להגיע להסכם כזה עם הפלסטינים.

"ובדיוק בשביל זה צריך את התסריט. כי אם אתה עושה אותו טוב, אתה לא מסתפק בדור שבו הגענו להסכם אלא ממשיך לדור שאחרי ההסכם. מתברר לך שאם הפלסטינים לא נהנים מדיבידנדים פוליטיים וכלכליים אין להם שום אינטרס לקיים את ההסכם. ההפך, תנועות קיצוניות עולות וישראל תמצא את עצמה במצב עוד יותר גרוע. ואז, מה יקרה כאן כשיהיה יותר גרוע? האם יתערבו מעצמות? האם ישראל תכבוש מחדש את השטחים? יכולות להיות כל מיני התרחשויות. ה'תסריט' בא אל הפוליטיקאי ואומר: זהו מרחב האופציות".

מהפכת ספטמבר

חסון אינו אופטימי. לדבריו, התסריט הלא רצוי הוא המצוי, והתסריט הרצוי - אינו מצוי; התסריט בעל הסיכוי הגבוה ביותר להתממש הוא שישראל לא תגיע להסכם עם הרשות הפלסטינית על גבולות, מה שעלול להוביל לעימות. נקודת המפנה, הוא אומר, עלולה להיות 20 בספטמבר. "יתפרץ עימות רחב ואלים שבו הרשות מאבדת שליטה על המחאה, והקונפליקט המעמיק עלול אף להביא לנפילתה. ישראל תמצא את עצמה מבודדת בזירה הבינלאומית ויחסיה עם ירדן ומצרים יחריפו. הבידוד הבינלאומי והחרפת היחסים עם המדינות השכנות יביאו לגיוס מילואים, לנפילות חדות בשוק ההון ולדה-לגיטימציה גוברת של הממשלה הנוכחית. גם ארצות הברית תינזק בשל תמיכתה בישראל ומעמדה באזור ייחלש עוד יותר. הדבר יביא לכעס בוושינגטון על ישראל, ולדבר עלולות להיות השלכות לטווח ארוך על היחסים בין המדינות. אם המחאה החברתית תימשך, ממשלת ישראל תמצא את עצמה במלחמה בשתי חזיתות: החזית המערבית ברוטשילד והחזית המזרחית בקלנדיה. זה תרחיש הרה סכנות, ממשי ומאוד ולא רצוי".

כיצד ישפיע תסריט זה על האדם ברחוב?

"ברשות הפלסטינית זה ייצור אנרכיה. בישראל זה ייצור קריסה כלכלית. אנשים ימכרו מניות בפאניקה. האשראי של ישראל ירד. יהיה גיוס מילואים גדול ומחנק כלכלי שהולך ומורגש. תהיה גם תסיסה גדולה בקרב המילואים, כי 'לא פתרתם לנו בעיות כלכליות'. אולי הליכה לבחירות. גם אנחנו נכנסים לכאוס גדול".

חסון טוען שישראל כבר נמצאת עם רגל אחת בתוך הקטסטרופה. "הציבור לא רואה את זה כי אנחנו בעין הסערה ו'עין הסערה' הוא דווקא מקום שקט. אני לא קראתי מאמר אחד שמנתח את ההתפתחויות הצפויות ועושה את ההקשר בין האווירה החברתית לזירה הגיאו-פוליטית".

מה הקשר בין שתי החזיתות?

"בשני המקרים אנחנו רואים שעולים כוחות דומים, כוחות של צעירים מהשטח שקוראים תיגר על המערכת. כל כוח עם אג'נדה אחרת. אבל תשמעי את הפלסטינים - הם מדברים כמעט אותה שפה כמו החבר'ה מרוטשילד. זאת סיבה טובה לראש הממשלה להיענות לכל התביעות החברתיות. הוא איש נבון מאוד. הוא קורא את המפה. גם אהוד ברק. הם יודעים את זה. אף מצביא לא יכול לנהל מלחמה במספר חזיתות. הם יעשו הכל כדי שהמחאה לא תימשך".

חסון מספר, כי הצוות שעבד על התסריטים העתידיים בין ישראל לרשות חשב שאחד הפתרונות המומלצים הוא להכיר ברשות הפלסטינית בגבולות זמניים - צעד שעשוי להיות נכון גם במקרה של הכרזת העצרת הכללית על הקמת מדינה פלסטינית. "האתגר הגדול של ממשלת ישראל זה לגלות יוזמה", הוא אומר. "לאחר ההכרה תוכל ישראל לומר כי הרשות שידרגה את מעמדה המדיני ועתה ניתן לדון במשא ומתן ישיר בנושא הגבולות. אם ישראל תהיה חכמה, היא תקדים ותגיד 'אני מכירה במדינה פלסטינית'. יש עם מי לדבר שם, ורצוי לפני 20 בספטמבר. ואם לא, אז אחרי. אני חושב שהפלסטינים השפויים והרציניים רואים בנו בעלי ברית אסטרטגית וכך אנחנו צריכים לראות אותם. הם בעלי הברית שלנו - אם רק היינו תופסים את הדבר הזה, הכל היה נראה אחרת".

יכול להיות שה-20 בספטמבר יעבור בשקט?

"אחד התסריטים זה הכלה של הקונפליקט, שפירושה הפגנות ומחאות ברחוב הפלסטיני שאינן גולשות לעימות. באופן מעשי, ההכרה במדינה פלסטינית לא תשנה את המציאות הקיימת. על אף ההכרה בישות פלסטינית אחת ימשיכו להתקיים בפועל שתי ממשלות, אחת בגדה המערבית בראשות סלאם פיאד והשנייה בעזה בראשות איסמעיל הנייה. בעוד שלישות הפוליטית בעזה יש גבולות ברורים, הגבולות של הישות בגדה ימשיכו להיות מעורפלים. בטווח הארוך עשויה ההחלטה של העצרת הכללית להתברר כפארסה פוליטית מבית היוצר של גוף זה".

אין פתרון קסם

הוא בן 64, מתגורר בהר אדר, נשוי לשרה, מורה בגמלאות ועורכת לשונית, ואב לשניים. הוא למד בבית הספר אוסישקין ובתיכון ערב "דעת". תמיד היה נער עובד ולומד. לאחר הצבא החל ללמוד גיאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, המשיך בגיאוגרפיה ואת הפוסט דוקטורט עשה בפקולטה לארכיטקטורה ותכנון ערים בלוס אנג'לס.

עדיין לומדים גיאוגרפיה באוניברסיטה?

"לצערי מספר התלמידים הולך ויורד. כשהייתי ראש חוג, בין השנים 86'-89', היו לי 120 תלמידים. עכשיו יש קצת יותר מ-30, ואם זה יימשך כך עולות שאלות כבדות. גם במדעי הרוח מספר התלמידים הולך ומידלדל. אני הלכתי ללמוד היסטוריה וגיאוגרפיה כי אלו מקצועות חובקי עולם. כל דבר מתרחש בזמן וכל דבר מתרחש במרחב ולכן, אם אתה רוצה לדעת הכל על הכל ומחפש אידיאלים, אז אלו המקומות".

מה זה אומר עלינו, כחברה, כאשר פחות ופחות אנשים רוצים לדעת היסטוריה וגיאוגרפיה?

"האנשים היום יותר פרגמטיים, יותר מעשיים, רוצים לעשות כסף ולא מבינים שאפשר לעשות כסף גם עם הרחבת האופקים במדעי הרוח. תמיד אומרים לי: ראית מודעה 'דרוש פילוסוף'? אני עונה שלא ראיתי מודעה כזו אבל אני יודע, כשמחפשים אדם חושב, בכל תחום, גם בהיי-טק, מחפשים אדם עם שכל של פילוסוף. זו המוגבלות של המערכת והחברה וזה קשור גם למהפכה שקורית היום".

הוא מתרגש מרעידת האדמה החברתית. ערב טיסתו נפגש עם נציגי התושבים של גינות העיר בירושלים. נציגים אלה, אנשים מיושבים, בני 50 פלוס, סיפרו שהם מוטרדים מהתרוקנות מרכז העיר מתושביו. "טובת העיר מחייבת אספקת דיור בהישג יד בשכירות לצעירים משכילים במרכז העיר", אומר חסון. "זהו תנאי בל יעבור להתחדשות עירונית במובן התרבותי והכלכלי. צעירים אלה הם השדרה המרכזית הנושאת את העיר על כתפיה ואסור לשלוח אותם לשכונות השוליים. בכל העולם הגיעו למסקנה זו: בניו יורק מספקים דיור בר השגה לצעירים משכילים בלב מנהטן, בלונדון באזור הדוקלנדס ובדבלין במרכז העיר. עיר שרוצה צמיחה וחיי תרבות תוססים צריכה צעירים במרכז וצריכה לעשות הכל על מנת למשוך אותם. במקרה זה הצמיחה והרווחה מתלכדים".

למה בעצם אין פתרונות דיור לצעירים?

"זו אחת הבעיות הכאובות שאני רואה בכלכלה ובחברה הישראלית. אין ספק שצריך לתת דיור לעניים ביותר, לאנשים שבפריפריה הגיאוגרפית וגם בפריפריה החברתית. צריך להתייחס לצרכים של החרדים ושל הערבים. אבל המחאה שאנו רואים היום לא באה מהם, היא באה מהמעמד הבינוני, השדרה המרכזית של מדינת ישראל מבחינה כלכלית וחברתית. והמעמד הזה זקוק לדיור.

"בישראל יש פתרונות דיור למצוקה הגדולה. יש פתרונות בפריפריה. אבל דווקא לאותה השדרה המרכזית אין פתרונות. צריך לתת לחלשים, אבל צריך לתת גם לבינוניים. אם לא תהיה לאנשים הצעירים האלה דירה - לא תהיה כלכלה, לא תהיה פריחה ולא התחדשות עירונית".

אפשר לייצר דיור במהירות? חוק הווד"לים עוזר?

"אין פתרונות קסם. זה לא דבר שאפשר לעשות מהיום למחר. גם אם מעבירים תוכניות במסלול מזורז, וגם אם בחוק הווד"לים תוך שלוש שנים צריך להראות התחלה של בנייה, זה עדיין הליך של שנים. אבל על השוק אפשר להשפיע כבר מחר בבוקר. ברגע שיהיה איתות לשוק שאנחנו הולכים לקראת היצע גדול, איתות על הפשרה של שטחים לבנייה בקנה מידה רחב, והשוק עובד על פסיכולוגיה, יבין כל מי ששומר דירה על מחיר גבוה שמחר הוא יישאר בלי כלום. ולכן, הפתרון לדיור הוא לא מהיר, אבל את ההוזלה אפשר לעשות כבר מחר".

האם הפשרה והיצע של קרקעות, בעיקר במרכז הארץ, לא יבואו על חשבון איכות הסביבה?

"אני הייתי בין המקימים של קואליציית 'ירושלים בת קיימא' (התאגדות של גופים וארגונים למען שיפור הסביבה העירונית בירושלים), עבדתי עם הירוקים. אבל צריך למצוא איזון בין פיתוח לבין שימור שטח. קחי לדוגמה את תוכנית ספדייה בירושלים (תוכנית לבנייה של 20 אלף יחידות דיור בשטחים ירוקים שממערב לירושלים, שנדחתה על ידי הוועדה הארצית לתכנון ובנייה, לאחר מאבק של ארגוני סביבה). אני ייצגתי את הירוקים בהתנגדות המסכמת, אבל אמרתי לחבר'ה הירוקים: בואו נגיע לפשרה, ניתן מה-22 אלף דונם כמה דונמים לבניית 6,000 יחידות דיור. אמרתי להם, לא ניכנס ללב הירוק, הצעתי שנבנה בשטח שצמוד לבנייה, ליד בית נקופה. הם לא הסכימו לתת שום דבר. אמרתי להם שאני לא מסכים איתם. ייצגתי אותם למרות שמאוד לא אהבתי את העמדה שלהם.

"קחי לדוגמה את פארק איילון (8,000 דונמים המיועדים לפארק לאורך נחל איילון, מאור יהודה בצפון ועד מקוה ישראל בדרום), מי יתחזק שטח כזה כפארק מטרופוליני? את הסנטרל פארק בניו יורק, שהוא חצי בגודלו ממה שאמור להיות פארק איילון, לא מצליחים לתחזק. קחו 1,500 דונם ותייעדו אותם למגורים בצפיפות מאוד גבוהה. לא. שומרים את הכל ירוק. מתוך הערכה גדולה לירוקים אני אומר: רבותי, צריך למצוא איזון".

שלטון המומחים

חסון היה חבר בצוות המשולב שתיכנן את תמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית המשולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור, אשר אושרה על ידי הממשלה ב-2005), ובין היתר פעל עם הצוות האחראי על הפן החברתי של התוכנית. "גיבשתי אמצעי מדיניות", הוא מספר. "למשל, העליתי את נושא הדיור בהישג-יד. כתבנו בתקנון של תמ"א 35, שבכל פרויקט מעל 200 יחידות דיור, 20 אחוז צריכים להיות בהישג יד. אני כתבתי את זה. האוצר מאוד התנגד לזה. הרפרנט של משרד האוצר כתב נגדי מכתב תלונה, שאני חורג מהסמכות. זה הגיע אז עד לשר הפנים אלי ישי. אמרתי לו: 'אנשים צעירים צריכים דיור וזו ההזדמנות לעגן את זה'. הוא אמר לי: אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר, אבל בלחץ האוצר לא נכתוב בתקנון 'לייעד' אלא 'ייבחן הצורך להקים'. במילים אחרות, העניין התמסמס" (דוברו של שר הפנים מוסר בתגובה: "השר ישי חשב בעבר וחושב גם היום שחובה להקצות בכל פרויקט מכסה לדיור בר השגה, אך לצערו הרב יש כוחות הפועלים נגד המגמה").

האם המחאה הנוכחית תצליח לשנות את סדר היום בתחום הדיור?

חסון: "הצעירים הללו, שיצאו למחאה על מצוקת הדיור, עכשיו במלכודת. המהפכה מתפתחת תוך כדי תנועה. בהתחלה נושא הדיור בלט בה, אבל מהר מאוד זה הפך ליוקר המחיה ולמצוקת החלשים. הצעירים שנשאו את מחאת הדיור, הפכו למגש הכסף עליו מגישים את הרווחה החברתית. את התביעות שלהם הם שמו בצד. והסכנה היא שכאשר יבואו לממש את הצדק החברתי וישאלו: מה הקריטריון המרכזי למימוש? יגידו: 'הצורך, מי שחלש - ואתם לא חלשים'".

חסון מספר שבקורס שלו, שבו הוא עוסק בזרמים חדשים במחקר העירוני, הוא נהג לשאול את הסטודנטים: מדוע היום, במצב של אי שוויון הולך ומעמיק, אין מחאה חברתית? "אמרתי לתלמידים שלי, 'אתם תראו שכשתפרוץ מחאה לכולם יהיו הסברים מדוע היא פרצה. אבל אף אחד לא הסביר מדוע היא אינה פורצת'. גם היום נורא מעניין לראות שהמחאה החברתית אינה פורצת אצל אותן שכבות שהן ממש בשוליים. מי שמוביל את המחאה זה המעמד הבינוני. אבל איפה המעמד הנמוך? איפה הערבים? איפה תושבי הקטמונים? השיכונים?"

לדבריו, בשנות ה-70, כשקמו הפנתרים השחורים, המעמד הבינוני היה מעורב, אך פעל מאחורי הקלעים. "המעמד הבינוני הלך אז לעבוד בשירות המעמד שיושב בשכונות ובשיכונים. מאחורי הפנתרים, ומאחורי תנועת האוהלים, היו אנשים שבאו מהאקדמיה ונתנו את האידיאולוגיה. אנשים שיצרו את הקשרים עם התקשורת וגייסו את המשאבים, אבל עמדו מאחור. עכשיו המעמד הבינוני הוא לא מאחור, הוא בחזית והוא תופס את מרכז הבמה".

חסון בעצמו היה אחד מהאנשים שעמדו מאחור. תנועת האוהלים בראשות ימין סויסה קמה בתחילת שנות ה-80, במחאה על הפניית תקציבים להתנחלויות במקום לשכונות. כאשר חזר חסון מלימודיו בארצות הברית, הוא הצטרף לוועד המנהל של פרויקט המורשת של מוסררה, שפעל למען תנועת האוהלים. לימים כתב עבודת מחקר על תנועה זו, שפורסמה בספרו "מחאת הדור השני".

המהפכה פתאום החזירה את הקולגות שלך, הפרופסורים, לקדמת הבמה, נכון?

"המהפכה החזירה את אנשי האקדמיה ופתאום מתייחסים לדברים שהם אומרים. וגם אין פרופסורים מחומר אחד - יש פרופסורים שיושבים עם הממסד ויש פרופסורים שיושבים עם המחאה, והם יכולים להתנגש אחד בשני ולדבר אחד עם השני. אבל זה גם אומר משהו על הפוליטיקה שהתגלתה בשעתה הדלה ביותר. כי במקום שבו צריך לקבל החלטות ערכיות לגבי דמותה של החברה הישראלית, אנחנו מגלים שלפוליטיקאים שלנו אין שום סדר יום. 'בוא אדון טרכטנברג ותגיד לנו לאן אנו הולכים'. ואני אומר: רגע, אני לא בחרתי בטרכטנברג, יש לי הערכה עצומה אליו, אבל אני בחרתי בכם - הפוליטיקאים. מה אתם חושבים שצריך לעשות?"

ומה רע בכך שמומחים, מלומדים, יתוו את הדרך?

"זה פותח פתח חדש למחשבה לאן הולכת החברה הישראלית. אני מאוד חושש מזה. באתי מתנועות המחאה, האמנתי תמיד בהתארגנות מלמטה. הייתי שם. הייתי מעורב ופעיל. אני דוגל מאוד בדמוקרטיה שהיא התדיינותית והשתתפותית, אבל יחד עם זה צריך לראות את הצד השני ולא ללכת להזדהות יתר עם צד אחד. זו הסכנה הגדולה. מצד אחד אנחנו לא רוצים כאן אנרכיה, אנחנו רוצים מערכת שתהיה מסוגלת לקבל החלטות, בכנסת, בממשלה. והיום המדינה הוציאה ממנה אחריות בכל תחום, וגם הפריטה את קבלת ההחלטות, הפריטה את עצמה לדעת".

הישג מרשים

פרופ' חסון מסביר כי הממסד נקט עד היום שלוש אסטרטגיות עיקריות כלפי המחאה החברתית: "חיבוק פטרנליסטי, עימות, או פעולה משותפת הסופגת את אנרגיית המחאה. המוחים צריכים להיות ערים וקשובים למהלכי השלטון, ולפתח אסטרטגיות נגדיות. הם נהנים מתמיכה ציבורית רחבה וצריכים להמשיך לטפח אותה".

יש לך תסריט לאן הולך המאבק החברתי?

"המשמעות של המחאה היום היא שמשנים את כל הנורמות והערכים של החברה הישראלית. המחאה קוראת לשינוי יסודי של השיטה, קוראת למעורבות כמעט ישירה של הציבור בתהליך קבלת ההחלטות. ראשי המאבק מאחדים את החברה המפוצלת שלנו ומחזירים לנו למילון את המילים סולידריות וערבות הדדית. מבחינה חברתית זה הישג מרשים - היתר מתגמד. יהיו עוד הרבה ויכוחים. אז נכון, פורטים פה את הרעיון לפרוטות מעשיות, אבל אני חושב שתמיד יש פער גדול בין הרעיון למימוש שלו בפועל".

חסון, הנמצא עכשיו בעיר הקנדית ונקובר, ממשיך לעקוב אחרי האירועים בישראל. "אני מודאג מההחלטה של עיריית תל אביב לפנות בכוח את המאהלים", הוא אומר. "זה מעיד על חוסר הבנה, ניכור וגורם להקצנה. מה שיפה במחאה זו הוא שאינה אלימה. והנה, ראש עיר שאינו רגיש לנושא ואינו מגלה כל אמפתיה דוחף בפעולתו להקצנה ולאלימות. מי שאלים כאן אינם המוחים אלא הרשות העירונית".

כבר היום רואים פילוג בין מובילי המחאה, לאן זה יוביל?

"הפילוג והעימות הם בלתי נמנעים. יש הבדל גדול בין מחאת המעמד הבינוני למחאת המעמד הנמוך שאין לו לאן לחזור. החיבור שיצרו כמה ממנהיגי המחאה עם כל הקבוצות צריך להימשך. זהו אחד ההישגים הגדולים של המחאה".*

 

estia@haaretz.co.il

***

בדרכים

תוכנית ההרצאות לחודשים הקרובים

שלמה חסון הוא מרצה מבוקש בחו"ל. כפרופסור במחלקה לגיאוגרפיה ובבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, הוא מחזיק גם בקתדרת ליאון ספדי במכון ללימודים עירוניים ואזוריים. הוא עוסק בתחום העירוני, החברתי-פוליטי, גיאו-פוליטיקה, תכנון עירוני ואזורי, ותכנון אסטרטגי.

את סיבוב ההרצאות הנוכחי שלו, במסגרת שנת שבתון, הוא התחיל בקנדה, מוונקובר דרך אדמונטון ועד אוניברסיטת טורונטו. משם יחצה את הגבול דרומה לארצות הברית, וירצה באוניברסיטת מרילנד, במרכז וודרו ווילסון ללימודים בינלאומיים בוושינגטון ובמכון ברוקינגס לחקר מדיניות חברתית בוושינגטון. בנובמבר מתוכנן לו מסע הרצאות נוסף, הפעם בדרום אמריקה: בצ'ילה (כנס האגודה הגיאוגרפית העולמית), ברזיל וארגנטינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו