שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האיסלאם יעצור את הגרעין?

האם תמנע ההלכה האיסלאמית מאיראן להשתמש בבוא היום בנשק גרעיני, או אולי תמריץ אותה? מחקר חדש מציג תשובות מדאיגות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי מלמן

בווינה התכנסה השבוע העצרת הכללית של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). גם הפעם, במוקד הדיונים תעמוד תוכנית הגרעין של איראן. אפשר לצפות ששוב תתקבל החלטה המביעה דאגה מסירובה של איראן להפסיק את העשרת האורניום ומשיתוף הפעולה החלקי שלה עם פקחי הסוכנות.

משחקי החתול והעכבר האלה, על כלליהם המוכרים, נמשכים כבר כמעט עשור. עקב לצד אגודל מפתחת איראן את תוכנית הגרעין שלה, בגלוי ובחשאי. ארגוני הביון בעולם ממשיכים לאסוף מידע, לעקוב, לנסות לחבל, להשעות ולשבש את הפיתוח.

משני הצדדים שוררת אי-ודאות. הקהילה הבינלאומית מתקשה לפענח את ההתנהלות האיראנית ולנבא מתי תחזיק טהראן בנשק גרעיני (לפי ההערכה המקובלת כיום במוסד, באמ"ן ובסי-איי-אי, היא תוכל לעשות זאת ב-2015); באיראן מתנהל דיון נוקב אך חשאי בשאלה האם להרכיב נשק גרעיני, או להסתפק רק ביכולת גרעינית - ידע ואמצעים שניתן להפכם לנשק בתוך זמן קצר, בעת הצורך.

נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. מייצג את היסודות הקיצוניים ביותר בקהילה השיעיתצילום: גטי אימג'ס

הוויכוח באיראן חוצה אידיאולוגיות - לא כל השמרנים תומכים בייצור נשק גרעיני ולא כל הרפורמיסטים מתנגדים לו - והוא באופיו פוליטי-צבאי-כלכלי, אך גם דתי. הממד הדתי זכה השבוע לניתוח מעניין, במחקר שפירסמו מייקל אייזנשטדט ומהדי חלג'י מ"מכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון". אייזנשטדט, בעבר איש משרד ההגנה האמריקאי וחלג'י, יליד איראן המתמחה בהלכה השיעית, נתנו למחקרם את הכותרת הפרובוקטיבית "פתוות (פסקי הלכה) גרעיניות: דת ופוליטיקה באסטרטגיית הגרעין האיראנית".

ניתוח ההיבט הדתי של תוכנית הגרעין הכרחי, לדברי המחברים, מפני שאיראן היא מדינת הלכה שבה יש לדת תפקיד מפתח בפוליטיקה. ביסודו של דבר, מאמרם בא חשבון עם המאמינים לטענות טהראן שהיא אינה חותרת לפתח נשק גרעיני משום שהאיסלאם אוסר אחזקת נשק להשמדה המונית.

הונאה

החוקרים, שאינם מסתירים את הקושי בהשגת מידע אמין לביסוס טענותיהם, סוקרים את יחסם של מנהיגי איראן, אייתוללה חומייני ויורשו עלי חמינאי, למערכות נשק להשמדה המונית. במלחמת איראן-עיראק, בשנים 1980-1988, הותקפו חיילי הרפובליקה האיסלאמית בנשק כימי, אך טהראן לא הגיבה על כך בנשק לא-קונבנציונלי. משני טעמים: לאיראן לא היה אז נשק כימי; וחומייני התנגד לשימוש בו, בנימוק שהאיסלאם אינו מתיר פגיעה באזרחים שאינם לוחמים.

לקראת שלהי המלחמה שינה חומייני את טעמו, מחשש שמנהיג עיראק סדאם חוסיין יפציץ בגז לא רק חיילים, אלא גם ערים וכפרים. איראן פיתחה נשק כימי בכמות מוגבלת למטרות הרתעה.

כעבור שנים, ב-2003, דווח שחמינאי הוציא פסק הלכה בעל פה, האוסר על ייצור ושימוש בכל סוגי הנשק להשמדה המונית. מאז ועד היום חוזרים ואומרים המנהיג העליון של איראן ובכירים אחרים במשטר, שהם אינם חותרים להשיג נשק גרעיני כי האיסלאם אוסר על כך.

אבל מחברי המחקר טוענים שאין לתלות תקוות רבות בעמדה זו. ראשית, הם מדגישים, במסורת האיסלאם בכלל ובשיעה בפרט יש הצדקות לפגוע בכל האמצעים במי שאינם מאמינים (באיסלאם). פסקי הלכה גם נפסקים בהתאם לנסיבות ייחודיות וניתן לשנותם אחר כך.

יתרה מכך, ההלכה השיעית מתירה הונאה וכזב בשאלות קיומיות של חיים ומוות, וכאשר טקטיקות אלה משרתות את הקהילה (אומה) האיסלאמית. להערכת החוקרים, "אין ספק שגישה זו משרתת את הדיפלומטיה הגרעינית של איראן", אף כי איראן אינה יוצאת דופן בעניין זה. כל מדינה שייצרה או ניסתה לייצר נשק גרעיני - הודו, פקיסטאן, דרום אפריקה, עיראק, לוב, סוריה, ולפי פרסומים זרים גם ישראל - נקטה כפל לשון, הסתרה, הכחשה והונאה.

ביחס לחומייני, המחברים מזכירים כי לפני מותו אישר פסק הלכה המתיר לאיראן להרוס מסגד או להשעות את השמירה על המצוות המקודשות ביותר, אם הדבר חיוני לאינטרסים של המשטר. בכך דירג חומייני את עליונות המדינה על פני הדת בכל הקשור לעקרונות הליבה של מדיניות הפנים והחוץ.

משיחיות

באיראן, המנהיג העליון הוא הפוסק האחרון. אך החוקרים טוענים שיחסי הכוח בתוך המשטר משתנים בשנים האחרונות. לדעתם, הנשיא מחמוד אחמדינג'אד מייצג את היסודות המשיחיים הקיצונים ביותר בקהילה השיעית, אלה העלולים לשחרר את הנצרה הגרעינית במלחמה נגד ישראל וארצות הברית, כדי לזרז את ביאת מהדי, המשיח השיעי.

עם זאת, הם טוענים כי עד היום לא גילה המשטר האיראני סימנים של מדיניות א-רציונלית, אלא להיפך, הפגין מתינות וזהירות. "מאז ייסוד הרפובליקה האיסלאמית, תהליך קבלת ההחלטות בה התאפיין במתח בין היסודות המסורתיים שבהלכה השיעית, לבין הפרגמטיות שבניהול ענייני המדינה", כותבים החוקרים.

כל זה השתנה בשנים האחרונות, הם מוסיפים. מה שנתפש באיראן כהצלחות דוקטרינת ה"התנגדות" של חיזבאללה והחמאס, המשיחיות הפוליטית של אחמדינג'אד וכישלון המאמצים הבינלאומיים לבלום את תוכנית הגרעין, "יצרו משטר אסרטיבי יותר, שאפשר שיהיה נכון ליטול סיכונים גדולים מדי". הדבר יקשה, לדעת החוקרים, על מאמצי ארה"ב ובעלות בריתה "להרתיע ולהכיל איראן גרעינית". בלשון פחות אקדמית, הם לא שוללים אפשרות כי אם יהיה לאיראן נשק גרעיני, היא עלולה להשתמש בו.

מחקר חד-משמעי כזה מעורר תגובות בקרב חוקרי איראן. יש המזכירים שהמחברים הם עמיתים במכון מחקר המזוהה עם השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, מכון שנחשב תומך מובהק של ישראל ומקיים קשרים ענפים עם בכירי מערכת הביטחון. לשם המחשה, ראש השב"כ יורם כהן כלול ברשימה הארוכה של העמיתים במכון. אחרים מציינים כי המחברים מתעלמים מהקרע שחל בחודשים האחרונים בין חמינאי לאחמדינג'אד, שעניינו מאבק שליטה, אך הוא עשוי להקרין גם על תוכנית הגרעין.

תגובה ביקורתית אחרת למחקר התמקדה באמות המידה הכפולות של המערב כלפי פסקי ההלכה האיסלאמיים. מדוע הפתווה של חומייני נגד הסופר סלמן רושדי נלקחה ברצינות, ובזו של חמינאי נגד נשק להשמדה המונית מקילים ראש?

אך גם בלי להסיק מסקנות מרחיקות לכת ופסימיות, אין סיכוי רב לבלום את המרוץ של איראן לגרעין. להערכת רוב המומחים, עיצומים כלכליים, דיפלומטיה אגרסיבית או פעולות סיכול חשאיות - כמו החדרת וירוסים למחשבי מתקני הגרעין - לא יעשו את המלאכה.

תקיפה צבאית, שייתכן כי תוכל למנוע מאיראן נשק גרעיני, אינה זוכה לתמיכה בדעת הקהל במערב. סקר של מכון המחקר הגרמני "מרשל", שפורסם באחרונה, הראה כי 76% מהאמריקאים מודאגים השנה מהאפשרות שאיראן תשיג נשק כזה, לעומת 86% אשתקד. רק 6% מהנשאלים ב-12 ממדינות האיחוד האירופי תמכו באופציה הצבאית, ו-13% מהאמריקאים. *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ