בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכתיבה הצחה של זאב ז'בוטינסקי

5תגובות

מעולם לא ראיתי אותו בעיני. מעולם לא שמעתי את נאומיו הגדולים. זאב ז'בוטינסקי הקסים אותי באמצעות המילים הכתובות. ואילו מילים! סגנון בהיר, בלי התחכמויות, היגיון חד כתער. הייתי נער בן 14, והוקסמתי מן היושר האינטלקטואלי, מהחוסר הגמור של צביעות. כבר בשנות ה-20 קבע שיש עם ערבי פלסטיני, ולעג למנהיגים הציונים שהכחישו זאת וניסו לשחד את הערבים. הוא היה לאומן תקיף וליברל אמיתי, כדוגמת לוחמי השחרור האיטלקים, שאותם העריץ.

בהשפעתו הצטרפתי לארגון הצבאי הלאומי. קראתי את מאמרו השבועי בכל יום שישי, עד יום מותו. כשלא הופיע, חשתי במחסור כמעט גופני. אחרי פטירתו ביוני 1940 התחלתי לפקפק בדעותיו. שללתי את התנגדותו להסתדרות ולקיבוצים, את התחברותו לשכבות הריאקציוניות, את הסכמתו לרצח ערבים חפים מפשע בפעולות "תגובה", את כניעתו לדתיים, למרות שהיה אתאיסט גמור וקנאי להפרדת הדת מן המדינה. אז פרשתי גם מאצ"ל. אבל אחרי כל השנים האלה, אחרי אלפי מאמרים שכתבתי, נשארה אצלי ההערכה לסגנונו כמודל לכתיבה צחה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו