בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שרץ למעני

אמנם הגבורה שלו הוגבלה לכאורה לשבתות של כדורגל באצטדיון קרית חיים, אבל בשביל אמיר גוטפרוינד, רובי יאנג היה שווה יותר מכל סופרמן

16תגובות

בוקר אחד מתעורר אדם משנתו בביתו שבאמריקה ומתיישב במטבח. השעה מוקדמת והבית שקט לגמרי. הוא מתחיל לכתוב את זיכרונות ילדותו בשכונת בת גלים בעיר חיפה. הוא כותב בשטף, ללא מעצור, עשרות עמודים. שמו של האיש הוא רובי (ראובן) יאנג, והוא גיבור הילדות שלי.

רובי יאנג היה שחקן בקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה, כנראה השחקן הטוב בתולדותיה. בגיל 16 כבר עלה לשחק בקבוצת הבוגרים, לאחר שקבוצת הנוער בהנהגתו זכתה באליפות המדינה במרוצת עונה ללא הפסד. הוא שיחק בקבוצה כעשר שנים, וכן שיחק בנבחרת ישראל והיה הקפטן שלה. אבל כל זה לא שינה לי. בשבילי הוא היה רובי יאנג, לא נזקקתי לשישים השערים שהבקיע לזכות הפועל חיפה או לשמונת השערים שהבקיע לזכות נבחרת ישראל.

מה תפקידו של גיבור? בדרך כלל להגן על הנזקק מפני אויביו. ומי היו אויבי? בעיקר גמאל עבד אל נאצר, שליט מצרים בתקופה ההיא, וכמה תלמידים מגודלי גוף מהכיתה המקבילה. אפשר היה להבין את תועלתם הפוטנציאלית של סופרמן וספיידרמן, היכולים להגיח בכל מקום ובכל עת, אבל רובי יאנג? עת הגבורה שלו נתחמה בשבתות של כדורגל במגרש המלבני של אצטדיון קרית חיים. מה היו סיכוייו להועיל לי במצוקותי?

אבל רובי יאנג היה הגיבור שלי.

זימנתי אותו שוב ושוב לדמיונותי. שיתפנו פעולה בהפועל חיפה ובנבחרת. תקפנו והתגוננו. יחד היינו נצורים תחת התקפות זעם, יחד פרצנו זה לצד זה כצמד סופות טורנדו. זממו נגדנו אויבים רבים ולכולם יכולנו. ולעתים - אני עצמי הייתי רובי יאנג, מיד לאחר שהכרזתי זאת בצעקה במהלך אחד ממשחקי השכונה, וניסיתי לבעוט כמותו, למסור כמותו, להבקיע שער בסגנון שלו ממש. הוא היה ישות מוצקה וקיימת בילדותי, ממש כמו העצים בחצר והדודים עם נשיקות השואה שלהם. כשהייתי הולך עם אבא למשחקים של הפועל חיפה, ידעתי כי רובי יאנג נמצא במגרש, משחק, מצטיין, מוביל את הקבוצה להישגיה. ואת כל הדברים הגדולים האלה עשה מבלי שאראה אותו אפילו פעם אחת. אף פעם לא הבחנתי בו בתוך פקעות השחקנים, ותמיד נאלצתי לשמוע מהסובבים אותי, המבוגרים, את משפטי העדכון, "זה היה גול של רובי", "הכשילו את רובי", "רובי מסר מצוין", ולבנות לעצמי תמונת עולם ובמרכזה רובי יאנג. לא זו בלבד שמעולם לא ראיתי אותו במגרש, אפילו תמונה שלו באיכות סבירה לא הזדמנה לעיני.

הילד שלפני הגיבור

לפני כשנתיים, כשאני כבר בן 46, הגעתי לפגישה בבית קפה על חוף שכונת בת גלים בחיפה, ואיש מבוגר, נעים מראה, לחץ את ידי והציג את עצמו: "רובי יאנג". בני שלי בן השבע, העושה כיום צעדים ראשונים בעולם המופלא ומעורר הרחמים של אוהדי הכדורגל, יודע בדיוק כיצד נראה כל אחד מכוכבי הקבוצות בארץ ובעולם. הוא צופה במשחקיהם בשידור ישיר, הוא משוטט בין אתרי אינטרנט המרחיבים לפרטי הפרטים על פעילותם הספורטיבית וחייהם הפרטיים. הוא מכיר את העדפותיהם האישיות ואפילו את מדד אחוז השומן בגופם.

אני אהדתי את קבוצת הכדורגל שלי, הפועל חיפה, בימים שבהם הכל היה הרבה יותר מטושטש וכללי. מי שמתבונן כיום בתמונות השחור-לבן ובקטעי הסרטים הדלים שנותרו מאותה תקופה, יכול לייחס את הרושם העלוב למרחק השנים ולטכנולוגיה הגרועה. אבל האמת היא שלפחות מנקודת מבטי, גם בזמן אמת, במציאות תלת-ממדית, הדברים היו מטושטשים, מרוחקים. רובי יאנג תמיד היה אי שם. אי שם במרכז המגרש, לוחם את מלחמתי.

אני זוכר בבהירות מדהימה רגע יחיד שבו שחקן כדורגל אמיתי היה במרחק נגיעה ממני. באחד המשחקים התגלגל הכדור עד גדר היציע ואחד השחקנים הגיע עד אלינו כדי לאסוף אותו. כמדומני היה זה יצחק אינצ'י שרץ לקראתי, וכשהרים את הכדור הביט בי לרגע אחד, כמו הנמר שבעיניו הבטתי בגן החיות.

לאחר שכתבתי את הרומן "בשבילה גיבורים עפים" בהשראת ילדותי, והזכרתי בו את רובי יאנג, היה מי שחיבר בינינו, וכך נפגשנו בבית קפה בשכונת בת גלים, המקום שבו גדל. על מה משוחחים עם הגיבור שלך? שוחחנו על הפועל חיפה. עבר, הווה, עתיד. וגם קצת עלי ועליו. רובי יאנג עזב את ישראל בסוף שנות ה-60 ומאז הוא חי באמריקה. חייו מבוססים שם. יש לו תואר שני בחינוך גופני ובריאותי והוא עובד בתחום השכלתו.

בתום פגישתנו הפקיד בידי את קובץ הדפים שכתב בספונטניות באותו בוקר שקט בביתו ובו תיאור ילדותו ונעוריו. "השובבים של בת גלים" קרא לו. הקריירה המפוארת שלו ככדורגלן נעדרת מהדפים כמעט לגמרי. רק הילדות. רק הנעורים.

כל חובב קומיקס מכיר את קסמם של הפרקים שבהם נחשף תחילת סיפורו של הגיבור, ימיו שבטרם היותו גיבור. שם נטווים הסיבות, הגורמים, הקורים הסמויים שיניעו את עולמו הגיבורי. שבתי לביתי וקראתי בדפים, חשתי בדחיסות המשפטים והמילים הדוהרים זה על זה כעדרים מבוהלים בסוואנה האפריקאית, את הצורך הרקום בין השורות לספר. מעמוד לעמוד הפך "רובי יאנג" בשר ודם. ילדות בצל אב שעזב את הבית כשהיה בן חמש, אם שנלחמת בימי "הצנע" על פרנסת ילדיה, ומגורים בשכונה דלה אף יותר מהשכונה שבה גדלתי אני. תיאורים של מעשי הרפתקאות מהסוג שכיום היו מביאים לפתח ביתו אנשי רווחה ומומחים שיקומיים, אבל אז היו חלק מרוח תקופה בשכונת העולים של בת גלים.

קראתי את הדפים פעמיים ושלוש, וכאילו נפגשתי מחדש עם האיש שרץ למעני פעמים רבות באצטדיון קרית חיים, ועם האיש המבוגר שניגש אלי באותו בוקר והציג את עצמו, "רובי יאנג". חשבתי על הילדות הלא פשוטה, על כישרון הכדורגל האדיר, על נתיב החיים שהוביל את הגיבור שלי, לבסוף, לחיים באמריקה. ניסיתי לדמיין מה היתה מנת חלקו אילו שיחק בעת הנוכחית, כששחקני כדורגל בינוניים למדי זוכים שסכומים בסגנון "מיליון יורו" יוזכרו בהקשר לחוזים שלהם. לאיזה רווחים כספיים היה מתורגם הכישרון החד-פעמי שלו? כמה ילדים היו חולמים להיות ממש כמותו?

ימי הגלדיאטורים

גם לבני בן השבע הדמיונות שלו והקשיים שלו והצורך שלו בדמויות המכונות "גדולות מהחיים". לעתים הוא כריסטיאנו רונאלדו ולעתים הוא ליאו מסי. אבל ככל שאני יכול לחוש זאת, הוא אינו זקוק לכדורגלניו כפי שאני נזקקתי להם. בבוא יומם הוא יחליפם ללא מצמוץ עיניים - כפי שבאו וחלפו בחייו שמות כמו דיוויד בקהאם ורונאלדיניו, כך יקרה בקרוב לרונאלדו ומסי. הכדורגל תופס בעולמו מקום חשוב, מקום של רגשות עזים, אבל מקום זה אינו דומה לזה שתפס בעולמי שלי.

כיום נשלט הכדורגל על ידי אנשים בעלי ממון רב, שכועסים מאוד כאשר כספם אינו מעניק להם הנאה, ועל כן מוחזקים הכדורגלנים בתנאים של גלדיאטורים מודרניים. אני מניח שרובם אינם מודעים לכך. הם נעים במכוניות יוקרה וחובקים דוגמניות דקיקות, אך כל עולמם מזכיר את תרבות הגלדיאטורים של רומי העתיקה, אפילו משטר התזונה וההכרח להצהיר הצהרות מופתיות לפני העם.

רובי יאנג שיחק עוד בטרם נסגר המטריקס על מאושרים-אומללים אלה. אפשר לחשב את הפסדיו בגין התקופה שאליה נקלע ככוכב כדורגל, אבל אולי מוטב לחשב את רווחיו. בתום הקריירה ככדורגלן שב לחיים של בשר ודם. לימודים אקדמיים, עבודה, חיים צנועים מחוץ לכותרות העיתונים.

גם לאחר פגישתנו ולאחר שקראתי את זיכרונותיו אנו עומדים בקשר. הייתי יכול לחקור אותו מה הוליך אותו לאמריקה, ולא חקרתי. הייתי יכול להתעניין ולשאול, לברר יותר על כאבי הנפש של ילד שאביו נטש אותו. לא שאלתי. זה הרי לא אמור לקרות עם גיבור.

ואם חששתי כיצד יוכל להיות לי גיבור אדם שמספר הטלפון הנייד שלו נמצא בזיכרון המכשיר הסלולרי שלי, הרי שחששותי נפוגו בפשטות רבה. בילדותי, שעדיין מתקיימת באיזה עולם מפוצל מחיי, ילדותי הנמשכת תמיד, עד אין סוף, בילדותי הזאת רובי יאנג אינו האיש שעונה למיילים שלי ומספר לי על תוכניותיו. בעולם ההוא, הנמשך, הוא נותר הקיצוני השמאלי המזהיר של הפועל חיפה, ושם, עניין של לעולם ועד, הוא ממשיך להיות הגיבור שלי. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו