בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבורת המגלים והממציאים

תגובות

בילדותי הייתי תולעת ספרים רצינית. כל יום, כשכל חברי היו משחקים כדורגל, הייתי הולך לספרייה ברחוב כרמיה בתל אביב. הייתי שואל שלושה ספרים, ומתחיל בקריאה תוך כדי הליכה. אפי כבוש בתוך הספר, הלוך והיתקל בעמודי חשמל, עוברים ושבים מבועתים ואריחי מרצפת שהתרוממו ממקומם, אך העיניים מסרבות להינתק מהדף. הייתי ממשיך בקריאה אחרי הצהריים, והלאה בערב ובלילה, ומה שלא הייתי מסיים הייתי משלים בבית הספר, כשהספר מוסתר על ברכי מתחת לשולחן הכיתה. כולם היו גיבורי, מין סלט של טרזן, שרלוק הולמס, טום סוייר, רובין הוד, אחד משלנו, אמיל והבלשים, אנריקו (לא מרקו!) מ"הלב" של דיאמציס, וכלבם של בני בסקרוויל, ועוד רבים שתקצר היריעה מלמנותם, בכפיפה אחת. אבל ידידות אמיצה, שתימשך כל החיים, נרקמה ביני לבין חבורת המגלים והממציאים, מתומס אלוה אדיסון, והגאון התמהוני ניקולס טסלה, וממציא הטלפון אלכסנדר גרהם בל, ואיתם סקוט, אמונדסן, ננסן, סטנלי וליווינגסטון, הנוסעים לקוטב ומגלי הארצות שאליהם חזרתי תמיד. האמיצים, החכמים, הנועזים, המתמידים, שאינם מרפים..



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו