בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנה הבאה

גרעין השליטה המצומק של נתניהו | יוסי ורטר

העבודה, עם שלי יחימוביץ' בראשה, בתהליך צמיחה. קדימה בנסיגה וגוש הימין ממשיך להוביל בגדול, אבל ראש הממשלה יודע שכדי להישאר בכיסאו יידרש לשלם מחיר קואליציוני כבד. הפריימריס בעבודה יפחיתו קצת את התשלום

86תגובות

הסקר שפורסם שלשום בעמודי החדשות ב"הארץ" מגלם בתוכו את חלומו הרטוב של בנימין נתניהו, אבל גם את הסיוט שלו; מצד אחד קדימה, המפלגה שנואת נפשו, שקמה על חורבות הליכוד, מאבדת שליש ממושביה למפלגת העבודה והופכת למפלגה בינונית, עם 18 מנדטים. הו, נקמה מתוקה! שנים הוא מחכה לרגע הזה.

מצד שני, הליכוד לא גדל, לא צומח ומסתפק ב-26 מנדטים. גוש הימין עדיין מוביל בגדול על גוש המרכז-שמאל, אבל גרעין השליטה שבידי ראש הממשלה נותר מצומק ומדולדל. אם הבחירות היו מתקיימות השבוע ואלה היו התוצאות, נתניהו היה נשאר על כס ראש הממשלה, אבל במחיר קואליציוני אסטרונומי ועם יכולת תפקוד מוגבלת ביותר. שוב הוא יהיה תלוי, עד צאת נשמתו, במפלגות סקטוריאליות כמו ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה.

כל השיחות הפוליטיות שנתניהו ניהל בחודשים האחרונים עם מקורביו נפתחו בשאלות הבאות: "מה יהיה עם שלי?" (יחימוביץ') ו"מה יעשה איווט?" (ליברמן). אין זה סוד שנתניהו התאווה, ייחל ופילל לניצחונה של יחימוביץ' בפריימריס בעבודה. אולי יועציו, שהצטלמו השבוע בתמונה מביכה במיוחד, מתפללים על קברו של הרבי מלובביץ' בקרית קודש ניו יורק, נשלחו על ידו להודות ללובביצ'ר על התגשמות החלום הזה.

נתניהו ראה ורואה ביחימוביץ' מכשיר יעיל והרסני לריסוק קדימה בכלל וציפי לבני בפרט. אשה מול אשה, מרכז מול מרכז. מצדו גם יאיר לפיד, מתלבט הפריים-טיים הנצחי, מוזמן להצטרף לחגיגה ולקרוע עוד שניים-שלושה מנדטים ממאגר הקולות המתרוקן של קדימה. כל המרבה, גורס נתניהו, הרי זה משובח.

איור: עמוס בידרמן

כשביבי, שרה והמשפחה יישבו הערב לשולחן החג ויאמרו "תחל שנה וברכותיה", הם יקטלגו את יחימוביץ' בטור הברכות. זה של הקללות עמוס לעייפה (רמז: שמה של קללה אחת הוזכר למעלה).

כל מחנה הימין התגייס לטובת יחימוביץ'. הגיוס היה בעיקר בתפילות ובאיחולים, פחות במעשים. הח"כים החרדים החזיקו לה אצבעות, ממרחק נגיעה. הם רואים בה אחת משלהם, צדקת גמורה. בשש השנים שלה בכנסת היא מעולם לא נתפסה אומרת מלה רעה על החרדים.

כששר הפנים, אלי ישי, ספג אש תופת מן התקשורת על חלקו במחדל השריפה בכרמל, יחימוביץ' היתה הח"כית הבולטת ביותר בחוגי השמאל שהתגייסה להגן עליו. מעניין איך היא תתמודד עם מסקנות דו"ח מבקר המדינה הקרב ובא, שלא עומד לתת לישי הנחות. היא הרי היתה הסניגורית הנלהבת ביותר של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, בעוד זה עסק בהתלהבות רבה, תוך שיתוף התקשורת בכל פרט ופרט של חקירותיו, בענייניו של אהוד אולמרט. הפעם היא תצטרך לבחור.

הנתון הבולט ביותר בסקר "הארץ" היה ההישג הגדול של העבודה, שלראשונה עברה בסקרים את קדימה וחזרה להיות המפלגה השנייה בגודלה בישראל (22 מנדטים). מי שתלה את עליית העבודה רק בבאזז התקשורתי שהיה סביבה בעקבות הפריימריס עשה לעצמו חיים קלים: מאז שאהוד ברק וחבריו התפלגו מספינת האם ועברו לשוט על רפסודה רעועה בשם "עצמאות", העבודה צומחת לאט אבל בטוח: משישה-שבעה מנדטים בסקרים בימי ברק, לתשעה-עשרה אחרי עזיבתו, ל-12-13 בעיצומה של המחאה החברתית ביולי-אוגוסט - ועד הלום. יש כאן תופעה, יש כאן תהליך, משהו קורה.

דם אמיתי

בקדימה מתרחש תהליך הפוך: בתוך כחודשיים היא איבדה, בסקרים, עשרה מנדטים. אם תהליך דומה היה מתרחב בבורסה, הכותרות היו זועקות "מפולת", המסחר היה נסגר והסוחרים היו נמלטים לכל עבר.

כשכרישים מריחים דם, הם מאבדים את נימוסיהם. כשפוליטיקאים מזהים חולשה, הם עטים על הטרף. בעקבות סקר "הארץ" קראו שלשום שניים מבכירי קדימה, אבי דיכטר ומאיר שטרית, להקדים את הפריימריס לראשות המפלגה. להדיוטות נאמר שכשעולה הצעה כזאת, הסאב-טקסט שלה הוא: להדיח את המנהיג. במקרה זה, המנהיגה.

לציפי לבני היה יתרון גדול, מוחשי ובלתי מוכחש: המנדטים שהיא הביאה למפלגתה. רק בזכותה קדימה סיימה את הבחירות כסיעה הגדולה ביותר בכנסת. ללא המנדטים, לבני כבר אינה נכס. לא צריך להיות בעל כישורים של מדובב משטרתי כדי לחלץ מפי חבריה בסיעה, כולל אלה שמזוהים כתומכיה, ביקורת נוקבת על תפקודה והתנהלותה, כמעט על עצם קיומה. קדימה בהנהגת לבני מעולם לא נחשבה אופוזיציה מרשימה במיוחד. אבל אירועי החודשיים האחרונים, חודשי המחאה החברתית, היכו בהלם את תומכי המפלגה, פעיליה, ראשי רשויות מטעמה וחברי הכנסת שלה.

"איך, לכל הרוחות", הם שואלים, איש-איש בסגנונו, "כשברחוב רוחשת מחאה חברתית ש-87% מהעם תומכים בה, לא רק שקדימה אינה מסוגלת לגייס לקופתה אפילו מנדט אחד מכל הצונאמי הזה, היא עוד מאבדת מנדטים בקצב של ארבעה-חמישה בחודש, בעוד שמנגד הגווייה הפוליטית ששמה מפלגת העבודה, שכבר הוספדה אלף פעמים, ממריאה לשמים?"

את התשובה לשאלה הזאת תתבקש לבני לתת, בטווח הקצר או בטווח הארוך. אין לה עם מי לחלוק את האשם. על פי תקנון קדימה, שדומה לו יש רק בישראל ביתנו או היה בעבודה בעידן ברק, לבני היא השמש, הירח והכוכבים במפלגה. הסמכויות כולן שלה, אבל גם האחריות. אחרי החגים, בהתחדש מושב החורף של הכנסת, קדימה תעסוק בעיקר בהקדמת הפריימריס לראשות המפלגה. מן הסתם הם ייערכו בתחילת 2012 או לפני כן, אם יוקדמו הבחירות לכנסת.

"ציפי חייבת לקבל מנדט מחודש", אמר השבוע חבר כנסת מקדימה שנמנה עם תומכיה המובהקים. "הפעם היא תגלה שרוב התומכים שלה מפעם יישבו על הגדר, או יעברו לשאול מופז. גם אלה שיתמכו בה לא יתאבדו בשבילה כמו פעם. היא כבר לא עושה לנו את זה".

ההערכה הרווחת היא שהקרב בין מופז ללבני פתוח. מופז שינה באחרונה את הטקטיקה שלו: לא תשמעו ממנו מלה רעה על לבני. הוא פשוט לא סופר אותה. כל הכעסים שלו מכוונים לעבר נתניהו.

המסר של מופז לבוחריו, סמוי או גלוי, יהיה: "גם אם אני מביא לכם פחות קולות מלבני (סקר "מאגר מוחות", שפורסם אתמול בתוכנית הבוקר של ערוץ 10, ניבא לקדימה בראשות לבני 17 מנדטים ובראשות מופז 13. י"ו), אני לפחות מסוגל לגלח שניים-שלושה מנדטים מן הגוש השני. גם אם נפסיד יותר מנדטים לעבודה בראשות שלי, לא לדאוג חברים, הם יישארו בגוש שלנו".

לקחי פרץ

יחימוביץ' מבטיחה לא להשתנות. גם אחרי שנבחרה היא אינה מתכוונת להפוך למדינאית דגולה ולהתחיל בניסוח קדחתני של תוכניות מדיניות. היא תדבק בקו שלה: חברתי, סוציאל-דמוקרטי, התנגדות לריכוזיות, תקיפת הטייקונים וכדומה. היא תמשיך לדבר אך ורק בנושאים האלה. אם היא תישאל על הקוורטט, או על הקיפאון במו"מ, היא תשיב תשובה כללית, ברוח השמאל המתון, ותחזור מיד לסוציאל-דמוקרטיה. זה היה הקלף המנצח שלה עד כה וזה ימשיך להיות הקלף היחיד שלה.

האירוע שנצרב יותר מכל בתודעה הפוליטית שלה הוא הפניית העורף של עמיר פרץ לסדר היום הזה, לאחר שנכנס למשרד הביטחון בממשלת אולמרט ב-2006. זאת היתה תחילת הסוף שלו. את הלקח הזה היא הפנימה היטב. על הטעות הזאת היא אינה מתכוונת לחזור.

באופוזיציה יחימוביץ' תתמוך בלבני ובקדימה בכל עניין מדיני. מבחינתה, שלבני תתעסק מבוקר עד לילה במדינה הפלסטינית. אבל בנושאים "שלה" היא מתכוונת להוביל את האופוזיציה. היא אינה מבדילה בין קדימה לליכוד בעניינים האלה. שתי המפלגות האלה יהיו מטרה לחציה, עם עדיפות ברורה לקדימה. שם נמצאים המנדטים הפוטנציאליים שלה. מה שיקרה בין השורות של ספסלי האופוזיציה במושב החורף של הכנסת יהיה מעניין לא פחות, אולי אף יותר, מן ההתנגחויות הרגילות בין קואליציה לאופוזיציה.

ליחימוביץ' לא מפריע שכותבי המאמרים מהשמאל מאשימים אותה באי-שמאלניות. מצדה, שימשיכו. היא מתבוננת לאחור ורואה כיצד מפלגת העבודה, שזה היה דגלה היחיד, הלכה וקטנה, הלכה ואיבדה רלוונטיות, עד שכמעט נעלמה. סדר היום של העבודה יהיה מדיני-ביטחוני, היא מבטיחה לאנשים שנפגשים אתה בימים האחרונים, אבל סדר היום של יושבת ראש העבודה ימשיך להיות חברתי-כלכלי.

מה מועיל העיסוק האובססיבי בנושא המדיני, אם בסוף מאבדים רלוונטיות ויכולת להשפיע, היא נוהגת לשאול רטורית את בני שיחה בחוגי בית. היא מבטיחה להם שהעבודה בראשותה תחתור לשוב ולהיות אלטרנטיווה שלטונית, באמצעות סדר היום החברתי. היא לא תיקח את המפלגה שמאלה. היא תשמור עליה במרכז ולא תיתן לה לזוז משם. אם השמאלנים שאינם מבסוטים ממנה רוצים לחפש לעצמם בית חדש, הם מוזמנים להתנחל אצל זהבה גלאון במרצ. היא תקלוט אותם בזרועות פתוחות. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו