בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנה הבאה

מהר יותר, גבוה יותר, יקר יותר

ראש הוועדה המארגנת של משחקי 2012, הרץ בדימוס סבסטיאן קו, יגיע לקו הגמר עם הפקה ספורטיבית מרשימה ומוצלחת - בתקווה שעירו לא תפשוט את הרגל בגללה

תגובות

זמן רב, למעשה כמה עשורים, לא אירחה את המשחקים האולימפיים עיר מרכזית באמת, כרך שהוא צומת כלכלי גלובלי, מטרופולין שניתן לכנותו אחת מבירות העולם. נכון, בייג'ין ענקית וחשובה ובעתיד עשויה להיות מרכז העולם, אבל לרוב יושבי תבל היא עדיין מוכרת כמו השפה הסינית; אתונה לא מספיק גדולה, או חשובה, או מרכזית; סידני רחוקה כל כך שאינה רלוונטית; שלא לדבר על אטלנטה או מארחות קודמות של המשחקים.

הבחירה בלונדון לארח את משחקי הקיץ של 2012 (העיר הראשונה שתארח אולימפיאדה שלישית; הקודמות היו ב-1908 וב-1948) היא לכן מעניינת, מורכבת וגוררת לא מעט שאלות.

האם האולימפיאדה תהיה מאורגנת כהלכה? בייג'ין היתה הצלחה פנומנלית, ספורטיבית כמו גם ארגונית. הסדר היה מופתי והכל תיקתק בצורה כמעט מושלמת. אמנם הביורוקרטיה היתה אימתנית, אבל הדברים יצאו לפועל בצורה מעוררת התפעלות, או פחד - תלוי בנקודת ההשקפה. הסינים נתנו מפגן של כמות ואיכות: רבבות המשתתפים בטקס הפתיחה בלחות בלתי אפשרית תיפקדו למופת, כולל אלו שחישבו להתעלף. זה היה מפגן צבאי פשיסטי-למחצה לכל דבר. ההסעות, אולמות הספורט, הכפר האולימפי, מתחם העיתונות, הכל דפק כמו שעון.

לי היתה זו האולימפיאדה הראשונה שבה נכחתי, אבל עדים מכל רחבי העולם, שכבר ביקרו בכמה אולימפיאדות, העידו שזה מעולם לא היה כל כך מסודר ומאורגן. הסיבה היתה פשוטה מאוד. היה "אח גדול", שהוריד הוראות ורבבות המתנדבים והעובדים תירגלו שבועות רבים לפני שהגיעו ראשוני הספורטאים, התיירים והעיתונאים, כדי להיות מוכנים לגמרי בבוא היום הגדול. כוח אדם ותקציב לא היוו בעיה.

איור: עמוס בידרמן

אבל לונדון הקוסמופוליטית, הגלובלית והדמוקרטית אינה בייג'ין החד-גונית, הממודרת, הדיקטטורית. בלונדון אי-אפשר לאמן את העובדים והמתנדבים כאילו הם צבא העם. רצון טוב אינו תמיד תחליף לתפוקה, מה שאומר שבימים הראשונים צפויים קשיים. בלונדון לא ניתן לסגור כבישים ראשיים, לעצור את החיים בחלקים של העיר, להזיז שכונות ולפנות בתים על תושביהם כדי לבנות אצטדיון חדש.

זה כמובן הרבה יותר אנושי, אבל סיוט התעבורה הצפוי למבקרים כבר מדיר שינה מעיני רבים ואין לו פתרון אמיתי. בוועדה המארגנת של המשחקים מעריכים, שנסיעה ממרכז לונדון לפארק האולימפי, מרחק כשמונה קילומטרים בערך, תארך "בין שעה לשעתיים"; הדרך לאיצטדיון ומבלי, כעשרה קילומטרים ממרכז לונדון, תדרוש פרק זמן דומה. אחרים טוענים שזו הערכה אופטימית מדי.

אז יש דברים שוויתרו עליהם מראש. למשל, בלונדון לא יהיה כפר אולימפי לעיתונאים - פשוט כי אין מקום ואפשרות להקים אחד כזה. בעיני רובנו זה אולי פרט זניח, ובצדק, אבל אם מצרפים לכך את הברדק שהיה במאי, בהגרלה של מבקשי הכרטיסים לתחרויות, התמונה הכללית מעוררת תהיות קשות:

האם האולימפיאדה תהיה רווחית? ברחובות לונדון ובמנהרות הרכבת התחתית בעיר נראו לפני כמה חודשים שלטי חוצות ובהם הסיסמה הבוטה "אירוח המשחקים הוא בזבוז כסף". הקמפיין, מטעם השבועון הכלכלי "אקונומיסט", לא יביא כמובן לביטול המשחקים. אבל הנתונים שבידיו, שאינם מוכחשים על ידי הוועדה המארגנת וממשלת בריטניה, לא מבשרים טובות. עלות האולימפיאדה, שהיתה אמורה להסתכם ב-4.5 מיליארד ליש"ט, יותר מהוכפלה לפי האומדן האחרון, שנערך לפני 15 חודשים (אין ספק שהנתון גדל עוד מאז). כך, כל משק בית בבריטניה ישלם לפחות 350 ליש"ט ממסיו למימון המשחקים.

ב-2006, כשהועלה תקציב האולימפיאדה מ-4.5 מיליארד ליש"ט ל-5.4 מיליארד, התרעם ראש העיר אז, קן ליווינגסטון, על ההערכות הפיננסיות הפסימיות וכינה אותן "שטויות". בראיון לוחמני בבי-בי-סי, הוא אמר שהתקציב לא יגדל עוד. "שטות, זבל, קשקוש", הוא תיאר את התחזיות שההוצאות יסתכמו בעשרה מיליארד ליש"ט. כאמור, העלות כבר הגיעה ליותר מתשעה מיליארד והערכות מעודכנות מסתכמות בכמעט 14 מיליארד.

"אקונומיסט" מזכיר, שלא רק מונטריאול, שקרסה פיננסית אחרי אירוח משחקי 1976, עדיין מלקקת את פצעי האולימפיאדה. גם אתונה, המארחת מלפני שבע שנים, סובלת מגירעונות גדולים והמתקנים שהוקמו בה נהפכו ל"פילים לבנים".

האם האולימפיאדה תהיה ידידותית לסביבה? המארגנים הבטיחו את "האולימפיאדה הירוקה ביותר" ובינתיים נראה שהם עומדים בהבטחתם. אמנם רוב המתקנים עדיין בשלבי בנייה אחרונים (ההיסטוריה מוכיחה שהם יושלמו בזמן). אבל באמצעות שיטות בנייה מתקדמות, מיחזור ואדריכלות מתוחכמת, נחסכו בבנייה 40% מכמות המים; רבע מהחומרים שבהם השתמשו ממוחזרים; ו-90% מפסולת הבנייה של בניינים שנהרסו הופנו למיחזור. הנתון המרשים ביותר הוא שבתהליך נפלטה רק חצי מכמות הפחמן הדו-חמצני שעלתה לאטמוספירה בבניית מתקנים דומים בעבר. לפחות בתחום זה לונדון יכולה לקבל ציון טוב מאוד.

האם סבסטיאן קו הוא האיש הנכון? הרץ האגדי, שיאן העולם לשעבר במרוץ ל-800 מטרים ופעמיים האלוף האולימפי בריצת 1,500 מטר ולשעבר חבר פרלמנט מטעם השמרנים, הוא יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי לונדון 2012. קו הוא דמות ידועה, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, פעיל בהתאחדות הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א) ומקבל שבחים מהעסקונה והממשלה. הוא אכן שולט ביד רמה בוועדה המארגנת, עובד ללא לאות ומבטיח שיהיו משחקים מצוינים. אך יש, עם זאת, הטוענים שהוא מתנהג כפוליטיקאי ולא כמנהל, מותחים ביקורת על כך שרק חמישית מהחוזים של הוועדה המארגנת ניתנו לאזרחים בריטים ובאופן כללי לא מחבבים את ההתנשאות של הלורד קו.

האם האולימפיאדה תהיה מוצלחת? מה שחשוב באמת הם ההישגים הספורטיביים, התחרויות, איכות הצילום והשידור וכמובן שלא יהיו חלילה אירועים ביטחוניים. למרות מה שנאמר פה, הסיכויים לכך טובים, ובכל מקרה בין 27 ליולי ל-12 באוגוסט 2012 עיני כל העולם יהיו נשואות ללונדון.

איכות עם כמות

חמישה ספורטאים ישראלים הבטיחו עד כה את מקומם במשחקים האולימפיים בלונדון. בשמונת החודשים הקרובים אמורים להצטרף אליהם עוד ספורטאים לא מעטים.

הוועד האולימפי הישראלי הציב קריטריונים מחמירים כדי לשמור על רמה גבוהה - בענפים מסוימים הם גבוהים מהקריטריון הכללי. המהלך שכבר הוכיח את עצמו. לקראת האולימפיאדה בבייג'ין נקבעו קריטריונים דומים, אבל הגיעה לשם המשלחת הישראלית הגדולה בהיסטוריה - 43 ספורטאים.

את הנסיעה ללונדון כבר הבטיחו השחיינים גל נבו ויעקב טומרקין; רץ המרתון זוהר זמירו; הקלע סרגיי ריכטר והמתעמלת האמנותית נטע ריבקין.

לישראל יהיו לבטח נציגים גם בגלישת רוח, גברים ונשים. ה"בעיה" היא שיש מכסה של גולש וגולשת לכל מדינה ולכן עזה מאוד התחרות בין נמרוד משיח לשחר צוברי - שתוכרע בתחרויות בחודשים הקרובים, כולל אליפות העולם השנה ובשנה הבאה - ובין הגולשות לי קורזיץ ומעיין דוידוביץ'.

מועמדים אחרים להגיע ללונדון: המתעמל אלכס שטילוב, השחיינים נמרוד שפירא בר-אור, גיא ברנע, אלון מנדל, עמית עברי ואינה יופה; האתלטים דניאל פרנקל, דימה קרויטר וניקי פאלי; הג'ודוקאים אריק זאבי ואליס שלזינגר; הקלע גיא סטריק; הסייפים דלילה חתואל, נעם מילס ומאור חתואל; לוחמות הטקוואנדו אניה מירקין ובת אל גטרר; בטניס שחר פאר (ואולי דודי סלע); שייטות ה-470 ורד בוסקילה וגיל כהן, ושייטי ה-470 גידי קליגר וערן סלע; והשחייניות הצורניות אנסטסיה גלושקוב ואינה יפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו