בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנה הבאה

הנשיא התעייף בדרך לכהונה שנייה

3 שנים אחרי אותו רגע היסטורי, מגלה ברק אובמה שהוא יכול פחות משהוא חושב: הכלכלה תקועה ופרס נובל לשלום לא קידם הסכם בין ישראל לפלסטינים

100תגובות

בחודש אלול (בשבוע השלישי של ספטמבר 2012) יתכנסו רבבות דמוקרטים בכובעים מצחיקים בשרלוט שבצפון קרוליינה, לוועידה הארצית של המפלגה, שבה מכריזים רשמית על המועמד שלהם לנשיאות ארה"ב. זו גם ההזדמנות ללקק את הפצעים ולקדם אחדות אחרי מרוץ הפריימריס המתיש. למפלגה הדמוקרטית יהיה הפעם מועמד, ואת המתח בוועידה יספק בעיקר החשש ממיעוט סיכוייו לזכות.

לא מן הנמנע שיינתן ביטוי לנוסטלגיה האופפת באחרונה את המחנה הדמוקרטי, אל המתמודדת שהפסידה לברק אובמה ב-2008 - שרת החוץ הילרי קלינטון, אחת הפוליטיקאיות הנערצות בימים אלה. הופעותיה המהוקצעות מעלות שוב ושוב את השאלה מה היה קורה אילו זכתה בבחירות.

היא הבהירה לא פעם שאין לה תוכניות לאתגר את הנשיא המכהן ושהיא מרוצה מתפקידה הנוכחי, אך זה לא מפריע לתומכיה לפנטז. בסקר "בלומברג" התברר ש-81% מהאמריקאים חושבים שהמצב היה טוב יותר אם שרת החוץ היתה תופסת את מקום הנשיא. רק 13% העריכו שהמצב היה גרוע יותר.

איור: עמוס בידרמן

אובמה עצמו מנסה להפגין אופטימיות. בסוף דצמבר 2010, באירוע התרמה בוושינגטון, כשהתבקש להעריך את סיכוייו אמר אובמה: "אני יודע שהסיכויים שלי להיבחר שנית רבים מהסיכויים שהיו לי להיבחר בפעם הראשונה".

צניחת רייטינג

מקהלת הפרשנים בוושינגטון סיכמה את השנה הראשונה לכהונת אובמה בהערכה ש"הנשיא גילה שקשה יותר למשול מלנהל קמפיין". כעת, כשנה לפני הבחירות, מתברר שניהול קמפיין חוזר עשוי להיות קשה לא פחות מאשר למשול, ושהתמודדות בבחירות חוזרות כשהכלכלה בשפל קשה עוד יותר.

אי–פי

אנשי הקמפיין של אובמה ביררו בקיץ אצל מייקל בשלוס, היסטוריון המתמחה בנשיאי ארה"ב, מהם תקדימים של זכייה בכהונה שנייה בנסיבות דומות. בשלוס הרגיע אותם ואמר שבפוליטיקה אין חוקי ברזל: ב-1936 זכה פרנקלין רוזוולט בבחירות החוזרות כששיעור האבטלה היה כ-16%. שיעור האבטלה כיום בארה"ב הוא 9.1%, אבל התמונה שמציירים הסקרים קשה. שיעור האמריקאים שאינם מרוצים מתפקודו של הנשיא זינק מ-12% בראשית כהונתו ל-50% באמצע ספטמבר. לפי אותו סקר, של "גאלופ", 57% מהאמריקאים לא מרוצים מהדרך שבה מטפל אובמה בכלכלה, וכשזה הנושא המרכזי של מערכת הבחירות, אלה חדשות רעות למטה הבחירות שלו בשיקגו.

גם השתלטות הרפובליקאים על בית הנבחרים אינה מקלה על אובמה לקדם דברים. אף שתדמית הקונגרס בציבור נמצאת בשפל - רק 12% מהאמריקאים מרוצים מתפקודו - ההנהגה הרפובליקאית לא מגלה נכונות להתפשר, וזה מקשה על אובמה לקדם מהלכים.

לא כל נשיא אמריקאי חייב להשלים שתי כהונות. 29 נשיאים אמריקאים הסתפקו באחת שלמה - חלקם לא נבחרו שוב, חלק נרצחו או מתו מוות טבעי; ריצ'רד ניקסון נאלץ לפרוש בעקבות פרשת ווטרגייט, לפני שהשלים כהונה שנייה.

כשהתמיכה בו החלה להידרדר, אמר אובמה שמוטב להיות נשיא טוב של כהונה אחת, ולא נשיא בינוני של שתיים. לפי יריביו, הסכנה העיקרית המאיימת עליו היא שיהיה נשיא בינוני של כהונה אחת.

אז מה השתבש בדרך, מה הביא את אחד הנשיאים הצעירים, השאפתנים והמבטיחים ביותר בארה"ב, למצב כזה? ג'ורג' בוש הפך על כרחו מנשיא שמתמקד בתוכניותיו בחינוך, לנשיא של שתי מלחמות ארוכות; וברק אובמה, שרצה להיות נשיא שישנה את אמריקה, נתקע עם מיתון מתמשך שמזין את מחאת השמרנים.

כמו בכל פעם שנשיא צונח בסקרים, עוזריו מספרים שהוא עסוק במלאכה ולא בסקרים. אובמה אכן רשם הישג היסטורי כשהעביר את הרפורמה המבטיחה ביטוח בריאות בסיסי לעשרות מיליוני אמריקאים שלא היו מבוטחים. אך הרפורמה מאותגרת בימים אלה בבתי המשפט של 28 מדינות בארה"ב, הטוענות שחוק ביטוח הבריאות אינו חוקתי, כי מה שלא מוגדר בחוקה כאחריות הממשל הפדרלי מצוי באחריות המדינות, וזה כולל, לפי פרשנות זו, את ביטוח הבריאות.

במדיניות החוץ, יוזמת אובמה שזכתה לתהודה הגדולה ביותר היתה פנייתו לעולם המוסלמי. אך כגובה הציפיות עומק האכזבה: מתקן הכליאה הידוע לשמצה בגואנטנמו, שאובמה התחייב לסגור, נשאר פתוח; תקיפות המזל"טים בפקיסטאן ובתימן התעצמו, ובדיקות המוסלמים בשדות התעופה נותרו כשהיו. ואף שנקבע תאריך יעד שאפתני של שנה, חתן פרס נובל לשלום לא הצליח להפיק הסכם בין ישראל לפלסטינים.

נאומיו של הנשיא בעצרת האו"ם העידו עד כמה התכווצו שאיפותיו. התייחסותו לסכסוך מצטמצמת שנה אחר שנה, עד שאזכור גבולות 1967 נעלם כליל ונשאר מסר אחד: מה שיכולתי להציע לכם כבר הצעתי. כשתהיו רציניים, אתם יודעים איפה למצוא אותי.

הוא עומד לסיים, כפי שהבטיח, את שתי המלחמות הארוכות של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן - מה שיחסוך לטענתו שלושה מיליארד דולר לאמריקה ויעזור לצמצם את החוב הלאומי. אך המצב הביטחוני בשתי המדינות הללו מקשה עליו להציג את הנסיגה כהישג. גם העלייה בפופולריות הנשיא אחרי ההתנקשות בחיי מנהיג אל-קאעדה אוסמה בן-לאדן התפוגגה במהירות.

מייד אין אמריקה

רוב האמריקאים מחבבים את האיש אובמה, אבל לא ממש מרוצים ממנו כנשיא. בקרב קהילות מיעוטים יש עדיין טענות כלפיו. עם הקהילה ההומו-לסבית, שפעיליה גייסו למענו לא מעט כספים בבחירות 2008, הוא הספיק להתפייס אחרי שבוטלה המדיניות המפלה כלפיהם בצבא האמריקאי. כעת הומואים ולסביות יכולים לשרת בכוחות המזוינים מבלי להסתיר את זהותם המינית. אך נדרשו לכך הפגנות ופניות לבית המשפט.

בקהילה הגדלה של ההיספאנים טוענים שבתקופת נשיאות אובמה נרשמו שיאים בגירוש מהגרים לא חוקיים. לליברלים הוא נראה שמרן מדי, השמרנים חושבים שהוא סוציאליסט שחיכה להזדמנות להכריז על מלחמת מעמדות באמצעות העלאת מסים לעשירים והלאמת מערכת הבריאות. ויש מי שרואים בו, בפשטות, מנהיג לא החלטי ולא חזק דיו.

כשנבחר אובמה ב-2008 הוא נתפש כהבטחה לאמריקה חדשה, משתנה, עם מיעוטים שעומדים להפוך לרוב, התובעים את חלקם בשלטון. שיטוט בחנות האינטרנט של הקמפיין שלו מגלה פריט קטן אך סמלי - חולצה עם הדפס דיוקנו והכיתוב "מייד אין אמריקה". בבחירות הנוכחיות, כשדעת הקהל בארה"ב זזה ימינה, הרקע הרב-תרבותי של אובמה אינו סחורה כל כך מבוקשת.

אבל השורה התחתונה היא שהאכזבה אינה בהכרח אישית. הציבור אינו מרוצה מוושינגטון, ואובמה, שפעם רכב על סיסמת השינוי, הוא הפנים של הממסד היום. זה לא אישי וגם אין בזה יותר מדי גזענות. עם החששות שהיו לפני הבחירות והזיכרונות הטראומטיים מההתנקשות במרטין לותר קינג, אמריקה הסתגלה במהירות מדהימה לנשיא השחור הראשון שלה. את ההישג ההיסטורי הזה איש לא ייקח ממנו.

ובכל זאת טענו נציגי הקהילה האפרו-אמריקאית, בשיחות עם "הארץ", שהם חוששים שבכל מקרה, אם יפסיד אובמה בבחירות או יזכה, במשך תקופה ארוכה אחריו לא יהיה בארה"ב נשיא שחור נוסף.

במטה הקמפיין של אובמה לא עונים ברצון לשאלה כיצד ישפיע עליהם מועמד רפובליקאי זה או אחר. ריבוי המתמודדים הרפובליקאים משחק לידי אובמה, במיוחד אם הם יכפישו אלה את אלה בחודשי הפריימריס הארוכים וייאבקו על חשיפה תקשורתית, בעוד הוא, הנשיא והמועמד הדמוקרטי היחיד, מקבל במה חינם. הבעיה היא שכל שמונה המתמודדים תוקפים גם את אובמה ומדיניותו.

על פי החוק, חייב אובמה להפריד בין התנהלותו כנשיא להתנהלותו כמועמד לנשיאות, דבר העשוי לבלבל הן את מטה הבחירות שלו הן את הבית הלבן. לנשיא המכהן יש זמן מוגבל להשקיע בקמפיין והוא מוגבל טכנית. קשה לו, למשל, לצאת אל המצביעים ברחוב עם צבא קטן של מאבטחים המקיף אותו. כשמטה אובמה הפיץ הצעה לתומכיו, לתרום לפחות חמישה דולר ולזכות (בהגרלה) בארוחת ערב עם הנשיא - זה התפרש כזילות התפקיד.

בעוד מטה הבחירות של אובמה מרגיש את כובד המשימה להתניע את הקמפיין בתקופה לא נוחה למועמד, הבית הלבן עבר - במחצית כהונתו של אובמה - טלטלה צפויה משהו של חילופי יועצים בכירים. כמעט כל הצוות המקורי של אובמה עזב: ראש סגל הבית הלבן, רם עמנואל, שנבחר לראש העיר שיקגו, דובר הבית הלבן רוברט גיבס, היועץ הבכיר דייוויד אקסלרוד, היועץ הכלכלי לארי סאמרס, מנהל התקציב של הבית הלבן, היועץ לביטחון הלאומי, המזכירה החברתית, ראש הסגל של הגברת הראשונה. זה תהליך טבעי הנובע מהשחיקה בעבודה בבית הלבן, אבל הבדיחות התכופות של אובמה, על שערות השיבה שנוספו לו, אינן מותירות רושם של התלהבות גדולה שלו להתמודד עוד פעם על התפקיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו