בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנה הבאה

נשיא בהריון מחפש לידה מחדש

אם יזכה בבחירות, ישלים ניקולא סרקוזי עשר שנות כהונה ויעניק לימין רצף היסטורי של 22 שנות שלטון. מה שעשוי לסייע לו בכך היא לידת בנו, התינוק הראשון של נשיא מכהן בארמון האליזה

5תגובות

"מלחמה ושלום" של טולסטוי - זה הספר שלקח אתו ניקולא סרקוזי למטוס שהביא אותו בשבוע שעבר לביקור ההיסטורי בלוב המשוחררת. הכרך העבה, שהונח באופן בולט לעין לצד הנשיא, לא חמק מעיני אנשי הפמליה של סרקוזי לבנגזי ולטריפולי. התקשורת חגגה. היו מי שראו בכך אקט מנהיגותי מעורר השראה, היו שלעגו. "למה לא ‘החטא ועונשו', זה הולם יותר". תהה בקול רם ז'אן לואי בורלו, עד לפני כמה חודשים שר בכיר בממשלת סרקוזי, שמצא עצמו מחוץ לממשלה והפך מועמד מתחרה מימין בבחירות לנשיאות.

כל הכותרות נכונות, כנראה. הקרב על האליזה, שסרקוזי שקוע בו כמעט מהיום שנבחר לראשונה במאי 2007, הוא אפוס רחב יריעה שסרקוזי משוכנע שיוכל לכתוב גם את הכרך השני שלו. הסיום המוצלח (לפי שעה) של המלחמה בלוב אמור לסייע לו. רבים בשמאל הצרפתי, אבל גם בימין, מאמינים מנגד, שעל חטאי סרקוזי במדיניות הפנים שלו בחמש השנים הראשונות בשלטון הוא ייענש, והבוחרים ימנעו ממנו כהונה שנייה.

עד היום עשו זאת הבוחרים רק לנשיא אחד ברפובליקה החמישית - ואלרי ז'יסקר ד'אסטן. הוא הפסיד את הנשיאות בשנת 1981 למועמד השמאל פרנסואה מיטראן, בגלל הפילוג הקשה בשורות הימין. על כך בדיוק בונים בשמאל הצרפתי: ימין מפולג שיביא את סרקוזי לפנות את ארמון האליזה, בלי הקדנציה השנייה.

מדיניות חוץ כמפלט

איור: עמוס בידרמן

הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות נקבע ל-22 באפריל 2012 והסיבוב השני, המכריע, יתקיים שבועיים אחר כך, ב-6 במאי 2012. מכיוון שהרוב הנדרש הוא 50% מקולות המצביעים ועוד קול אחד, ומכיוון שהמועמדים רבים, אין ספק שיהיה צורך בסיבוב שני, אליו יעפילו השניים שצברו את מספר הקולות הרב ביותר בסיבוב הראשון. רק בראשית חודש אייר יהיה לה לצרפת נשיא חדש-ישן, או נשיא או נשיאה חדשים לחלוטין.

אם יזכה, יוכל סרקוזי להשלים עשר שנות כהונה באליזה ויעניק בכך לימין רצף היסטורי של 22 שנות שלטון בנשיאות (יחד עם תריסר השנים שז'אק שיראק היה בשלטון; בתקופתו קוצרה הקדנציה משבע לחמש שנים). הפעם האחרונה והיחידה שרצף כזה התקיים ברפובליקה החמישית היתה בין 1959 ל-1981. אז שלטו באליזה שארל דה גול, ז'ורז' פומפידו וואלרי ז'יסקר ד'אסטן בזה אחר זה.

אבל הצרפתים, כדרכם של מצביעים, יחשבו פחות על רצף היסטורי ויותר על חיי היום-יום. באביב הקרוב תיגש לקלפיות צרפת מהוססת, שאיבדה במידה רבה את הביטחון בעתידה. סרקוזי מדגיש לבוחרים בראש ובראשונה את הישגיו במדיניות החוץ (ע"ע לוב). על כך התוודה לאחרונה בעילום שם שר צרפתי לפני השבועון "לה קאנאר אנשנה": "בישיבות הממשלה הנשיא מדבר רק על מדיניות חוץ. הוא מייבש אותנו (עם הרצאות) על לוב, לורנס איש ערב וגיאופוליטיקה של סוחר סדקית. אנחנו צריכים קו הסברה ברור בנוגע למשבר החוב והוא נותן לנו שיעורים בגיאוגרפיה".

מדיניות חוץ היא אכן מפלטו התכוף של מנהיג המתקשה לפתור בעיות פנים. ז'אק שיראק (באליזה בין 1995 ל-2007) בנה כך קריירה כנשיא. דווקא סרקוזי, שעשה הכל כדי להרחיק את עצמו מקודמו בתפקיד, מתחיל להזכיר אותו בהיבטים מסוימים. שיראק הצליח בסופו של דבר להיבחר לקדנציה שנייה באליזה, לא רק בשל התנגדותו לפלישה האמריקאית לעיראק, אלא גם הודות להתחזקות הדרמטית של הימין הקיצוני בצרפת תחת שלטונו.

בבחירות לנשיאות של 2002 היה זה מנהיג "החזית הלאומית", ז'אן מארי לה פן, שהצליח להעפיל לסיבוב השני עם שיראק. בוחרי השמאל, שנותרו ללא מועמד, נאלצו לסתום את האף ולהצביע לשיראק הימני ולא ללה פן הגזען. לקראת הבחירות הקרובות, דרך אגב, כבר הספיק שיראק לשחרר הצהרת תמיכה במועמד האפשרי של השמאל, פרנסואה הולנד. מקורביו טענו אחר כך שהוא התבדח.

זו קרוב לוודאי שאלת המפתח, לסרקוזי וליריביו משמאל: מי יופיעו ברשימת המועמדים הסופית והאם הפילוג בשמאל יהיה נורא אפילו יותר מהפילוג בימין. עד היום הצליח השמאל לכבוש את האליזה רק עם פרנסואה מיטראן, שידע לאחד, בעורמה פוליטית רבה, את הקומוניסטים והסוציאליסטים.

בבחירות הקרובות יתפצל השמאל לארבע רשימות לפחות (סוציאליסטים, קומוניסטים, טרוצקיסטים וירוקים). הימין יתפצל למפלגת הנשיא סרקוזי, מפלגת המרכז של פרנסואה ביירו, המפלגה הרדיקלית של ז'אן לואי בורלו, המפלגה הניאו-גוליסטית של ראש הממשלה לשעבר דומיניק דה וילפן, וכמובן הימין הקיצוני בראשות מארין לה פן, היורשת הצעירה יחסית (בת 53) של אביה, בראשות "החזית הלאומית".

פחות משבעה חודשים לפני הסיבוב הראשון, קשה להתנבא על חלוקת הקולות, אבל ברור יותר ויותר שהימין הקיצוני יהיה ממליך המלכים, בסיבוב הראשון לפחות. מארין לה פן נוגסת בעיקר בתמיכה של סרקוזי והשאלה היא אם תצליח לנגוס בו כל כך שהוא לא יעפיל לסיבוב השני. במלים אחרות, מה שעשה אביה לפני כמעט עשור למועמד השמאל ליונל ז'וספן, מבקשת בתו לעשות לסרקוזי.

בבחירות 2007 זכה סרקוזי בסיבוב הראשון במעט יותר מ-31%; ז'אן מארי לה פן קיבל אז 10%. הפעם מקווה לה פן הבת להכפיל את מספר הקולות ולעקוף את סרקוזי, שיאבד קולות למועמדים "קטנים" נוספים מהימין. "אני מייצגת את צרפת שמתעוררת מוקדם בבוקר", אמרה בשבוע שעבר בביקור בשוק הסיטונאי ליד פאריס. וסרקוזי? "הוא מייצג את אלו שהולכים לישון מאוחר", שלפה לה פן נוסחה מוכנה מראש.

התינוק, הגרוש והכלכלן

סרקוזי משלם מחיר ציבורי כבד על מה שנתפש בצרפת כנשיאות ה"בלינג בלינג" (במקור Bling Bling), היינו הפאייטים הנוצצים והשמפניה. מהלילה שנבחר, ושבחר להעבירו במלון יוקרה בשאנז אליזה, דרך החופשה על היאכטה של חבריו המיליונרים ועד לנישואים לקרלה ברוני, סרקוזי, שהבטיח להיות נשיא הצרפתים קשיי היום, שידר תדמית של נשיא חסר רסן המחויב בראש ובראשונה לחבריו ברוני התקשורת והתעשייה.

סרקוזי קיווה להביא עמו רעננות לתפקיד הנשיא, אבל למד באיחור שהצרפתים אוהבים את מנהיגם מורם מעט מעם. שורת טעויות בהתנהלותו האישית והתקשורתית הביאו לכך שהפופולריות שלו היא הנמוכה ביותר שהיתה אי פעם לנשיא ברפובליקה החמישית (32% שביעות רצון לפי סקר אחרון).

עם הנתונים הקשים האלה יוצא סרקוזי, שיחגוג בינואר 56 שנה, לקרב על חייו הפוליטיים. הוא, שבכל זאת הצליח ליזום לא מעט רפורמות במערכת החינוך וחוקי העבודה הנוקשים של צרפת, וגם לנווט את כלכלתה במים סוערים, חייב לשכנע את הצרפתים לתת לו עוד סיכוי אחד.

זה לא יהיה פשוט. בכל מערכות הבחירות שהיו מאז נכנס לאליזה (מקומיות, אזוריות, אירופיות) הימין הפסיד. אפילו את השליטה ההיסטורית בסנאט, הבית העליון של הפרלמנט, סרקוזי הפסיד השבוע לשמאל, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. איתות נוסף שמצבו קשה. שורה של חקירות בפרשות שחיתות - עוד מומחיות צרפתית - מרמזות על קשר של האליזה למעטפות כסף שהגיעו ממקורות עלומים. האליזה כמובן מכחיש.

הנשיא עצמו מעדיף ליחס את הצלילה בפופולריות למשבר הכלכלי. בראיון לקייטי קוריק מרשת סי-בי-אס האמריקאית, באפריל השנה, פירש סרקוזי את הצניחה בסקרים כאפקט בלתי נמנע של המצב הגלובלי: "אנחנו חווים משבר פנטסטי, משבר המאה, וזה נורמלי שאנשים לא יהיו מרוצים. מה תרצי שיאמרו? האבטלה עלתה והם סובלים".

האשמה היא אם כן במצב, לא במנהיג. כך או כך, סרקוזי אינו מהמוותרים בקלות. הוא כבר מת (פוליטית) ונקבר כמה פעמים. כעת הוא זקוק לתחייה פלאית, ואפילו המספידים אותו נשמעים זהירים. "אם נאמין לסקרים, לניקולא סרקוזי אין סיכוי ולו הקלוש ביותר להיבחר שוב לנשיאות. זהו בדיוק אחד מהיתרונות שלו", כתב בראשית החודש בעל הטור הפוליטי פראנז אוליבייה ז'יזבר, בשבועון "לה פואן". התנאי שהציב הכותב לאותה לידה מחדש ברור: "להיות מסוגל לזנק מחדש, ברגע האחרון, לפני שהצרפתים ילכו לקלפיות".

בצרפת שואלים, אם כדי להשיג אותה "לידה מחדש" לא תיכננו סרקוזי ואשתו השלישית לידה טבעית יותר, של בנם המשותף. ברוני, בת 43, היא כעת בחודש התשיעי להריונה. בראיון שהעניקה לערוץ הראשון, המסחרי, של הטלוויזיה בצרפת, הבהירה כי "לעולם לא אראה תמונה של הילד הזה. אני חושבת שחשיפה היא עניין למבוגרים... אעשה הכל כדי להגן על הילד הזה". אמרה, והצטלמה בה בעת עם כרסה (הקטנה יחסית) בין שיניה בארמון האליזה.

ברוני, המיומנת כל כך עם זרקורים עוד מימי הדוגמנות שלה, יודעת כי הריון של הגברת הראשונה הוא עניין נדיר ששובה את דימיון הצרפתים. ההריון עוד עשוי, מי יודע, לרכך במשהו את דעתם הקשה על מנהיגם. הרי גם אם הילד לא יופיע בתמונות רשמיות, ברור שצילומי פפרצי יתפרסמו פה ושם, לצד דיווחים על התינוק הראשון של נשיא מכהן באליזה מאז ומעולם.

הבחירות, אם כן, יעסקו במדיניות פנים וחוץ, אבל לפוליטיקה יצטרפו גם אי אלו עניינים אישיים. צרפת היא מדינה שנהנית להדגיש עד כמה היא שונה מהאנגלו-סקסים ביחסה לחדרי המיטות של המנהיגים. ייתכן שזה נכון, ובכל זאת, מספר השערוריות המלווה בחירות לנשיאות בצרפת יכול לפרנס 50 שנות פוליטיקה אמריקאית. בארצות הברית מזדעזעים מנשיא שעישן ג'וינט או מחבר קונגרס ששלח בטוויטר תמונות שלו בתחתונים. בצרפת, הנשיא נשוי פעם שלישית וממתין לילד רביעי.

ממול, אצל המתחרים הסוציאליסטים, העניינים מסובכים לא פחות. מועמד מפלגת השמאל המרכזית לא נבחר עדיין, אבל המתמודד המוביל בפריימריס, פרנסואה הולנד, הוא הגרוש של מי שהיתה מועמדת השמאל בבחירות הקודמות לנשיאות, סגולן רויאל (והפסידה בהפרש של 6%).

כמויות השנאה והתיעוב של השניים זה אל זה לא היו מביישות רומן צרפתי מפולפל. בסביבתה של רויאל עדיין משוכנעים כי מי שהיה בעלה עשה הכל להכשילה בבחירות ההן כשרצה נגד סרקוזי. עכשיו, אם יתממשו התחזיות ויהיה זה פרנסואה הולנד שישא על גבו את תקוות השמאל לשוב לשלטון - גרושתו סגולן (המתמודדת גם היא על המועמדות הסוציאליסטית) לא תהיה עזר כנגדו, זה בטוח.

וישנו כמובן הנוכח הנפקד, מי שהוכתר כנשיא בסקרים והפך לגבר מהסוויטה במלון במנהטן - הכלכלן המבטיח דומיניק שטראוס קאהן, ששב החודש לצרפת אחרי שנמחקו האישומים נגדו, על אונס חדרנית בניו יורק. גם הוא אמור לשחק תפקיד מאחורי הקלעים בקרב על האליזה ולסייע, או לא לסייע, למועמד שייבחר להוביל את השמאל. זו פקעת היצרים הרוחשים בקרב על הנהגת מדינה הממתינה לבשורה חדשה ותיאלץ להסתפק, שוב, בשחקנים מוכרים לעייפה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו