בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנה הבאה

תוכנית השיבה

אחרי ארבע שנות שיפוצים, שבהן היו יבגניה דודינה ושאר שחקני התיאטרון הלאומי חסרי בית, הם מתכוננים לחזרה לבניין המשופץ

3תגובות

דיירי האוהלים בשדרות רוטשילד הביטו בתקווה קדימה, וראו את דורשי פתרונות הדיור שמילאו את השדרה לכיוון דרום. אילו הביטו אחורה, היו רואים קובייה לבנה גדולה ובוהקת. הקובייה, שעוצבה על ידי הארכיטקט רם כרמי, היא המעטפת החיצונית של בניין הבימה המשופץ. חיצוניותו המתנשאת של הבניין התקבלה בביקורת צוננת, שעליה הגיב כרמי בכתבת טלוויזיה, במלים "שקו לי בתחת".

אנשי הבימה היו יכולים להצטרף למחאת האוהלים, כי בארבע השנים האחרונות גם הם חסרי בית. דמי השכירות שגובים מהם גבוהים. באתר האינטרנט של התיאטרון הלאומי היה כתוב, עד לפני כשלושה חדשים, שהתיאטרון יחזור למבנהו המחודש ב-2009. הדברים נכתבו לפני שהשחקנים, העובדים והמנהלים פינו אותו לשיפוצים במארס 2007.

החברה הבינלאומית Theatre Projects, שנתנה שירותי ייעוץ להרבה אולמות בעולם, סקרה את בניין הבימה ואת הציוד התיאטרוני שלו בשנים 2004 עד 2007. יועצי החברה הכירו את תוכניות השיפוץ הארכיטקטוניות של הבניין, ביקרו בכל פינה בו והגישו הצעות תכנון שהיו הבסיס למכרזים שהוצאו. כל פנים הבניין השתנה (רצפת אולם רובינא היא התקרה של הבימרתף ומה שכונה מרתף הייניקן, כעת שני אולמות קטנים). מאז החל השיפוץ בפועל, ב-2007, השיבו היועצים לשאלות שהופנו אליהם אך לא היו מעורבים בשיפוץ. לן גרינווד, הממונה על הפרויקט מטעם החברה הבינלאומית, היה מלא שבחים למקצועיותם של אנשי התיאטרון שאנשיו נפגשו עמם. בסיום מסר אלקטרוני ששלח ביקש להודות מראש לי, או למי שלא יהיה, שיספק לו תמונות של השיפוץ ותוצאותיו. זה מלמד לא מעט על מידת המעורבות של החברה בשיפוץ בפועל.

מאז יצאו מהקופה הציבורית כמאה מיליון שקלים, הרבה יותר ממה שתוכנן ותוקצב, ההצגות התקיימו באולמות חלופיים והדבר גרם לתיאטרון הוצאות רבות, מעבר להקצבה הציבורית שקיבל מראש כפיצוי. הגירעון הענק של התיאטרון הלך ותפח, עד שהגיע לכ-40 מיליון שקל. יו"ר חבר הנאמנים, דוד בועז, העריך שכדי להוציא את התיאטרון הלאומי מהבוץ ולהכניס אותו למשכן החדש יידרשו 60 מיליון שקל.

איור: עמוס בידרמן

באתר כתוב כעת שהתיאטרון הלאומי יחזור לביתו ב-2011. אנחנו בסוף ספטמבר. באתר גם מתפרסם לוח ההצגות עד סוף אוקטובר, כולן באולמות השכורים. המנהלת הכללית של התיאטרון, אודליה פרידמן, אומרת שאם יתקבלו טופס ארבע וטופס אכלוס מהעירייה, הבימה יחזור להציג באולמות שלו בנובמבר. מצוקות התקציב והתזרים של התיאטרון (בספטמבר שבתו עובדי הבימה, כי לא קיבלו שכר התיאטרון אינו מעביר כספים לקרנות הפנסיה שלהם, וכמה הצגות התבטלו), אומרת פרידמן, לא יעכבו את השיבה הביתה אם ה"טופסולוגיה" תושלם בזמן, כי הם מעיקים על התיאטרון בבית ומחוצה לו.

בתפקיד יום ד'

בגילי המופלג - יחסית, בהשוואה לתיאטרון הלאומי שלנו, שעבר את שנתו ה-90, אני בסך הכל צוציק בן 61 - אני זוכר את בניין הבימה קרוב למראהו המקורי, כפי שנבנה על פי התוכניות של אוסקר קאופמן ונחנך ב-1946. הוא היה חלק מנוף ילדותי ונעורי, בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד. בחזיתו המעוגלת, המוקפת גרם מדרגות רחב, בלטו העמודים הגדולים והעבים. באותם ימים אמרו על נערה שמראה רגליה לא תאם את אמות המידה המקובלות, "רגליה כעמודי הבימה".

הכרתי את הבניין מבפנים באמצע שנות ה-60. התחרות בין החוגים לדרמה של בתי הספר התיכוניים בתל אביב התקיימה באולם הקטן, שעוד לא נקרא אולם מסקין (אהרן מסקין עוד היה בחיים וגם על הבמה, ב"דודה ליזה" של נסים אלוני). שם זכה החוג לדרמה של תיכון עירוני ה' בפרס הראשון, עם הצגת החיזיון הקבלי "אור הנחשך" מאת איתמר יעוז-קסט, בבימויו של דן קדר. אני שיחקתי את יום ד', עוטה שק, עם גרב ניילון על פני.

בפעם הבאה אני זוכר את עצמי באכסדרה של האולם הקטן, כסטודנט לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במסגרת הלימודים הרשו לנו להיות נוכחים בחזרה של התיאטרון הלאומי. הוא בדיוק היה אז בשיפוץ מקיף, שבו התכסה שיש מבחוץ וקיבל את מראה האקווריום המעוגל שכיסה את העמודים עד לפני ארבע שנים. העיתונאי גבריאל צפרוני מונה למנכ"ל ושרגא פרידמן, שגילם את אחד התפקידים הראשיים במחזה של תומס דקר, אילתר בקצב חרוזי תרגומו של דן אלמגור לכבוד הסטודנטים: "נגמר העוני, בא צפרוני".

את השנים הבאות עבר התיאטרון מאחורי חזית הזכוכית, שכוסתה במלחמת המפרץ ב-1991 בדגל ישראל ענקי. מאחורי החזית היה במשך שנים רבות קפה הבימה, מקום לפגישות לפני, אחרי או במקום הצגה. רעי הלב נהגו לומר שזאת ההצגה המצליחה ביותר של התיאטרון.

ביקור שלישי

כבודו של הבניין במקומו מונח, אבל במקרה הזה נכון שלא מסתכלים בקנקן, אלא במה שיש בו. במשך השנים היו בו הרבה מנהלים ושחקנים ועובדים, והם - ולא הקירות - הביאו אותו למה שהוא היום. אבל היום חונכים מחדש את הבניין, ומן הסתם מה שיהיה הוא מה שהיה, בשינוי אדרת.

מבחינה אמנותית הבימה היא מותג מן העבר. בהווה יש בו קבוצת שחקנים, חלקם טובים, אפילו מאוד, שמעלים בשנים האחרונות רפרטואר מקרי למדי, שמנסה למלא אולמות ולא כל כך מצליח. אחת השחקניות כיום היא יבגניה דודינה, שעברה להבימה מתיאטרון גשר, כך שאם האיחוד בין שני התיאטרונים לא יתגשם (על פי פרסומים, במשרד החינוך בודקים את האופציה כדי להתגבר על המצוקה התקציבית של שניהם), משהו מרוחו בכל זאת יתקיים.

על פי אתר התיאטרון, אחרי השיפוץ יהיו בקופסה הלבנה אולם רובינא מוקטן מעט, עם 900 מקומות, ומבטיחים שיפור אקוסטי ואסתטי; אולם מסקין מחודש, עם יציע, כ-300 מקומות ונקווה שלא מקולקל; הבימרתף עם כ-200 מקומות וגם חלל ניסיוני קטן עוד יותר, שקשה לדעת מה ואיך יעשו בו.

הרפרטואר יכלול כ-15 הצגות, לא מרשימות (לטעמי). הצגת הפתיחה - כרגע מדברים על 15 בנובמבר, לא סופי - אמורה להיות "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמאט. גילה אלמגור תשחק בתפקיד קלרה זכנסיאן הקשישה והעשירה שחוזרת לעיירת נעוריה גילן וקונה אותה, בתנאי שהתושבים יהרגו את אהובה מני אז שנטש אותה, בגילומו של יהורם גאון. זאת תהיה הפעם השלישית שהגברת הזקנה תבקר בהבימה: הפעם הראשונה היתה ב-1959, הבמאי היה יוסף מילוא, המאהב היה אהרן מסקין והגברת היתה אלישבע מיכאלי. בפעם השנייה היא ביקרה ב-1994, בהפקה משותפת ראשונה, "היסטורית", עם הקאמרי, בבימויו של עמרי ניצן. המאהב היה עודד תאומי ובתפקיד הגברת שיחקה ליא קניג. בביקור הנוכחי היא בוודאי תוצג כטייקונית, ואולי בסוף ההצגה הנהלת הבימה תבקש ממנה תרומה, לתמיכה בתיאטרון הלאומי ובבניינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו