בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חירש שמע שהאילם אמר שהעיוור ראה כיצד הפיסח רץ, ופתגמים אחרים

ריקרדו בלנק הוא פיזיקאי, שמפתח אלגוריתמים לפרנסתו. אבל לפני שלוש שנים הוא כבר לא היה מסוגל להשתלט על החיידק שכירסם בו: פתגמים. ועדיף מכל העולם. מאז הוא נמצא במסע אל לבן של המטאפורות

6תגובות

מאז שהוא זוכר את עצמו, ד"ר ריקרדו אריאל בלנק, פיזיקאי המתפרנס מפיתוח אלגוריתמים, נמשך דווקא למילים. כשהיה בן עשר, אחרי שהתחצף למורה, הוא ננזף במשך דקות ארוכות לפני כל הכיתה. במהלך הנזיפה, השתמשה המורה במילה שריקרדו הילד לא הכיר. הוא זוכר את עצמו עומד בשקט לצד הספסל שלו, לכאורה סופג את הנזיפה בבושה, ולמעשה מוטרד בעיקר מן השאלה מה פירוש המילה המסתורית שמורתו חוזרת ומזכירה. "יש לי כבוד גדול לשפה ולמשמעות", בלנק מודה, "מפריע לי כשאנשים משתמשים במילה אחת כשבעצם הם מתכוונים לאחרת".

אבל חייו של בלנק הובילו אותו לעסוק במספרים ולא במילים. הוא נולד בקורדובה ב-58', לאב רואה חשבון ואמא רוקחת. כמשפחה ציונית פעילה, היה זה רק עניין של זמן עד שהבלנקים עלו לארץ, כשריקרדו היה בן 16. בלנק השתלב בפנימייה של עליית הנוער, ועוד לפני שירותו הצבאי בחיל האוויר, השלים תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה. הוא השתחרר ב-88' בדרגת סרן ועבר לרחובות כדי להמשיך ללימודי דוקטורט בפיזיקה במכון ויצמן.

במשך השנים עבד כמפתח אלגוריתמים בחברות שונות. אבל אהבתו לשפה לא הרפתה ממנו, ובאופן מיוחד הילכו עליו קסם הפתגמים, המגלמים חוכמת חיים עשירה במשפט בודד, המנוסח לרוב בלשון מטאפורית. מדי פעם היה תולה על המקרר בבית הוריו דף נייר ומבקש שבכל פעם שעולה בראשם פתגם בספרדית, שיכתבו אותו. בתקופה אחרת, כשהיתה לו חברה דוברת צרפתית, ניסה לאסוף פתגמים ממנה, אבל לדבריו, הניסיונות הללו הניבו תוצאה דלה למדי, משום שמשימת איסוף הפתגמים דורשת התמסרות מלאה.

ינאי יחיאל

לפני שלוש שנים הרגיש בלנק שהוא מוכן להתמסרות כזאת. הוא עזב את חברת ההיי-טק שבה עבד והקדיש את כל זמנו ומרצו לאיסוף פתגמים בשפות שונות. התוצאה היא ספר בן 300 עמודים המקבץ כ-3,500 פתגמים ב-32 שפות. הפתגמים מאורגנים לפי 100 תובנות שמשותפות להם. התובנה לפיה מומלץ להפריד בין חברות לעבודה, למשל, באה לידי ביטוי בפתגם העברי "עסקים לחוד וחברים לחוד". ביידיש אומרים "האנדלשאפט איז ניט קיין ברודערשאפט" (מסחר זה לא אחווה), בלדינו: en tiempo de igos no hay amigos (בעונת התאנים אין חברים), וברוסית - "חברות היא חברות, אבל הטבק בנפרד".

בסוף הספר קיבץ בלנק פתגמים נוספים שלא היו להם מספיק מקבילות בשפות אחרות כדי לאספם תחת תובנה חדשה, אך שהיו יקרים ללבו מכדי להישמט מן הספר.

לא הביישן למד

בלנק ניגש למלאכה הבלשנית כמו שאיש המדעים האמפיריים, אוהב הסדר, ניגש לערוך ניסוי. הוא התחיל באיסוף פתגמים רבים ככל האפשר בכמה שיותר שפות. הוא נעזר כמובן במילונים ובמחקר באינטרנט, אבל בראש וראשונה בבני אדם. גם כאן הפעיל דרישות גבוהות: לא די היה לו באדם שסוואהילית, למשל, היא שפת אמו, הוא חיפש מישהו שנולד בטנזניה וחי שם עד בגרותו - מספיק זמן כדי להכיר היטב את פתגמי השפה.

פתגמים, הוא מסביר, הם עסק חמקמק. "מהתרגום עצמו אני לא יכול לדעת בוודאות באילו נסיבות משתמשים בביטוי. הייתי צריך לברר את זה בשיחה".

בשלב הראשון, הוא פנה למכון ויצמן, הסמוך לביתו ברחובות, תלה מודעות ופנה למכרים בחדר האוכל ובמעונות. "בהתחלה זה היה קל, כי לקחתי כל שפה שמצאתי", הוא מסביר, "אבל בשלב מסוים חיפשתי שפות שהיו חסרות לי וזה נהיה מסובך יותר". בלנק פנה לאולפנים ולשגרירויות השונות ופירסם את דבר הפרויקט שלו. "אנשים חשבו שזה עניין קצר, של שעה-שעתיים, אבל למעשה נדרשו שעות רבות, 10-15 פגישות עם כל אחד, על כל שפה". בלנק מודה בחיוך שהרבה מן המשתתפים ודאי לא היו מסכימים לקחת חלק בפרויקט, אילו ידעו שידרוש זמן והשקעה כה מרובים. "חלק מהם כבר הסכימו", הוא אומר וצוחק, "ולא היה להם נעים להתחרט".

בסוף הספר אפשר לראות את תמונותיהם של דוברי השפות שסייעו לבלנק בהכנתו. בלנק מצביע על תמונתו של סורש גהאטרי צ'טרי, דובר הנפאלית, שהגיע לארץ מפוקארה בעקבות בת זוג ישראלית; דובר התאילנדית הוא מרצה אורח במכון ויצמן; דוברת הקוריאנית נשואה לסטודנט אורח במכון; ודוברת הפולנית היא חמותו של דובר האנגלית.

אף שהעבודה של בלנק לא כללה היבטים תיאורטיים, נראה כי יש גיבוי מחקרי לשני הרעיונות שהניעו וליוו את עבודתו: הרעיון שקיים בסיס אוניברסלי, לפחות לחלק ממבני העומק העומדים ביסוד המטאפורות שהפתגמים עושים בהן שימוש, וההנחה שאפשר ללמוד הרבה על תרבות מסוימת מתוך המטאפורה הייחודית שדרכה היא מביעה מסרים.

בעבר, פילוסופים וחוקרי שפות ראו במטאפורה לא יותר מאשר קישוט לשוני: במקום לומר בפשטות "השפתיים שלה אדומות", אמרו בלשון פיוטית יותר "שפתיה שושנים". לפי התפיסה הזאת, השימוש במטאפורה אינו הכרחי, שכן אפשר היה לנסח את הרעיון העומד מאחוריה במילים אחרות, ולכן לא נראה היה שאפשר ללמוד משהו עמוק מתוך ההתבוננות במטאפורות. אבל מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 החלו בלשנים וחוקרי שפה להסתכל על המטאפורה אחרת.

הבלשנים ג'ורג' לייקוף ומארק ג'ונסון היו הראשונים שחשפו את חשיבות המטאפורה להבנת החשיבה האנושית. בספרם "Metaphors We Live By" שהפך מאז ל"תנ"ך" של המטאפורות, הם טוענים שהמטאפורות מהותיות ליכולת החשיבה האנושית, וכי עיקר העיבוד הקוגניטיבי האנושי הוא מטאפורי. מאז, הולך ומתגבש גוף ידע בלשני-קוגניטיבי שרק מחזק את הסברה שמטאפורה היא הרבה יותר מתופעה לשונית, והיום נהוג לראות בה תהליך מושגי ותפיסתי עמוק, שמבנה ומשקף את האופן שבו בני אדם תופסים ומבינים את העולם.

לא נתפס בחכה

המילה מטאפורה מגיעה מן היוונית העתיקה, ומשמעותה המילולית היא "העברה". המטאפורה קושרת בין שני מונחים הלקוחים מתחומים (שדות סמנטיים) שונים, ובאמצעות העברת תכונות מסוימות של שדה אחד (המכונה "המקור"), אל השדה השני (המכונה "היעד") היא חושפת אספקטים מסוימים של המונח השני, ומסתירה אחרים. במטאפורה "האהבה היא מסע", למשל, התכונות של התחום המייצג ("מסע") ממופות אל תחום המיוצג ("אהבה"), כך שמושג האהבה נתפס ומובן במונחים של מושג המסע: כברת הדרך הפיזית הנגמעת במסע, המכשולים שנתקלים בהם בדרך, החוויות המגוונות המצטברות לאורכה, הופעתו של צומת דרכים, הכניסה לדרך ללא מוצא, סוף הדרך וכו'.

לייקוף וג'ונסון טוענים בספרם שמרבית המטאפורות המוכרות הן מטאפורות שטח, הנובעות מתוך מטאפורות עמוקות יותר, המכונות מטאפורות-על: מבנים תפיסתיים בסיסיים שניתן לנסחם כמשפטים פשוטים. לדוגמה, הביטוי "מזון למחשבה" נובע מתוך מטאפורת העל: "רעיונות הם אוכל", ממנה נובעים ביטויים נוספים כמו "מחשבה חצי אפויה", "לעכל את המידע", "לבלוע את הפיתיון", וכיוצא באלה. לפי מטאפורת-העל הזאת, מחשבה היא בישול, הבנה היא עיכול, אמונה היא בליעה, ולמידה היא אכילה.

דוגמה נוספת היא מטאפורת העל "זמן הוא כסף", ממנה נובעות המטאפורות "לבזבז זמן", "זמן קצוב", "הזמן הולך ואוזל", "תן לי זמן", "להשקיע זמן" ועוד. לפי לייקוף וג'ונסון, בני אדם משתמשים במטאפורות כאמצעי ללמידה ולהבנה. מושגים מופשטים כמו "רעיון", או "זמן" בדוגמאות שלנו, מובנים באמצעות האנלוגיה למושגים מוחשיים כמו "אוכל", או "כסף", כך שההיגיון המחשבתי של שדה המקור המוחשי (האוכל, או הכסף) מיובא לשדה היעד המופשט (הרעיונות, או הזמן).

מרבית המבנים העומדים ביסוד מטאפורות-העל הם אוניברסליים. הדעה הרווחת בקרב החוקרים היום היא ש"שדה המקור" של המטאפורה (המושג המוחשי) מגיע לרוב מחוויות אנושיות המשותפות לכלל בני האדם, מתוקף הדמיון הגופני והקוגניטיבי ביניהם, ובשל תכונות דומות הקיימות בסביבה שבתוכה הם מתקשרים. באמצעות האנלוגיה עם שדה המקור, אנשים במקומות שונים תופסים רעיונות מופשטים ומורכבים באופן דומה, כך שרבות ממטאפורות-העל המשמשות אותם בפתגמים יהיו דומות.

יחד עם זה, ישנם הבדלים תרבותיים המתבטאים בהיקף המטאפורה, בדגשים שלה וברמת הפירוט. מה גם שלא כל מטאפורת-על היא אוניברסלית. הבלשן ההונגרי זולטן קובצ'ס השווה בין מטאפורת-על הקיימת ביפנית, הממקמת את הכעס בבטן, למטאפורה הקיימת בזולו, המדוברת בדרום אפריקה, שממקמת את הכעס בלב. מטאפורת-על נפוצה אצל תרבויות שונות רואה בכעס נוזל חם בתוך מכל. באנגלית ובעברית אומרים, למשל, "לשחרר קיטור". דוברי שפות אחרות, שהביטוי עצמו אינו קיים בהן, אך המכילות את מטאפורת-העל, יבינו את הביטוי. אבל בזולו, שבה מטאפורת-העל אינה קיימת, למשפט כזה לא יהיה כל היגיון.

במהלך איסוף הפתגמים, גם בלנק זיהה הבדלים בין-תרבותיים מעניינים, הבאים לידי ביטוי במטאפורות ובמסרים הפתגמיים. "יש הבדלים בולטים בין ארצות המערב למזרח בנושא של מצוינות והגשמה עצמית", מרחיב בלנק. "במערב מעודדים את האדם להתבלט ולהצטיין, כמו שמתבטא, למשל, בפתגמים 'אין דבר העומד בפני הרצון', 'לא הביישן למד או 'רק המעז מנצח'. במזרח, לעומת זאת, מהללים את הצניעות ומעודדים אותך להיות כמו כולם, ולא למשוך יותר מדי תשומת לב. יש, למשל, פתגם בבנגלית שאומר: 'אל תגדל גבוה מדי, שהסערה לא תפיל אותך', וביפנית: 'המסמר הבולט הוא זה שיוכה בפטיש'. בסינית נהוג לומר ש'עצים איתנים מושכים רוחות עזות' ובקוריאנית: 'החיטה מורידה את ראשה עמוק יותר ככל שהיא מבשילה'".

דוגמה נוספת להבדל תרבותי בין מזרח למערב שבלנק איתר, מובעת דרך רעיון הקארמה המופיע בפתגמים בשפות מהמזרח הרחוק, ולא קיים במטאפורות מערביות. "בקוריאנית אומרים: 'האיש ביש המזל, גם כשהוא נופל לאחור הוא שובר את אפו'", מדגים בלנק, ומוסיף בהתלהבות "תראי איזה יופי זה, אני נופל לאחור ובכל זאת שובר את אפי! לנו אין שום רעיון כזה".

קוריוז אחר שעשוי להעיד על יצר הפטריוטיות של מדינות שונות, מתבטא בפתגם "רומא לא נבנתה ביום אחד". הצרפתים, באופן די צפוי, התאימו את הביטוי למקומם ואומרים: "פאריס לא נבנתה ביום אחד". גם הפולנים הוצפו ביצר גאווה מקומי כשתירגמו את הפתגם שלפיו "קראקוב לא נבנתה בבת אחת". ההולנדים, לעומת זאת, בחרו לשבץ בפתגם הידוע דווקא שתי ערים גרמניות, והם נוהגים לומר ש"קלן ואאכן לא נבנו ביום אחד".

בלנק מזהה גם תכונות יהודיות ייחודיות בפתגמים ביידיש, בלדינו ובמרוקאית יהודית. "בלדינו יש פתגם שאומר: 'ביום שלא טיאטאתי, אורחים הגיעו', או באופטימיות דומה: 'מי שמזלו שחור, אף פעם לא מאבד אותו".

ביידיש יש פתגם, "א פארוונדעטער פינגער וועט אלעמאל כאפן א קלאפ" (האצבע הפצועה תמיד תחטוף את המכה). לדעתו של בלנק, הפתגמים הללו מבטאים תחושה יהודית טיפוסית של חוסר מזל. פתגמים אחרים מדגימים פן מסוים של החיים בקהילות הסגורות, רוחשות הרכילות, שאיפיינו את יהדות הגולה. כך לדוגמה אומר הפתגם היידי: "הטויבער האט געהערט, ווי א שטומער האט דערציילט, אז א בלינדער האט געזען, ווי קאליקער איז געלאפן" (החירש שמע שהאילם אמר שהעיוור ראה כיצד הפיסח רץ).

רק המעז

במאמר שהתפרסם במאי השנה במגזין "האטלנטיק", דווח שזרוע מחקר של הביון האמריקאי (IARPA) מתכוונת לבנות "מכונת מטאפורות". הארגון מעוניין להבין כיצד דוברי שפות מסוימות (פרסית, למשל) רואים את העולם. הארגון מציע מלגות עתק לחוקרים שיסכימו לקחת חלק בפרויקט, ולבנות תוכנה שתהיה מסוגלת לנתח כמויות גדולות של טקסט ולהשתמש בו כדי לחשוף תפיסות עולם, ולמעשה לנתח את התודעה של העם דובר השפה. באופן אידיאלי, התוצר המוגמר יהיה מסוגל להמיר טקסטים לסדרה של אמונות תרבותיות.

העובדה שמטאפורות משקפות אמונות בסיסיות ואף יכולות להשפיע עליהן, הופכת אותן לכלי רטורי עוצמתי. השנה התפרסם בכתב העת המדעי "Plos One" מחקר בשם "מטאפורות שאנחנו חושבים באמצעותן: תפקיד המטאפורה בחשיבה". המחקר הציג למשתתפים דוח סטטיסטי על פשיעה, שהטקסט שלו הכיל אחת משתי מטאפורות-העל הבאות: הפשע כחיה פראית, והפשע כווירוס. המחקר הראה שהמשתתפים הושפעו עד מאוד מהמטאפורה. למרות שהסטטיסטיקה בדוחות היתה זהה, כשהמשתתפים קיבלו את מטאפורת הפשע כווירוס, הם נטו יותר להציע רפורמה חברתית ופחות להמליץ על החמרה בענישה ובאכיפה. ההבדלים שנצפו בין המשתתפים שנחשפו למטאפורות השונות היו גדולים יותר מאשר ההבדלים הקיימים בין דמוקרטים לרפובליקאים, או בין גברים לנשים.

ג'ורג' לייקוף עסק בהרחבה בחקר המטאפורה כאמצעי רטורי בפוליטיקה. במאמרו "מטאפורה ומלחמה: המערכת המטאפורית ששימשה להצדקת מלחמת המפרץ", הוא ניתח את המטאפורות ששימשו את ממשל בוש האב לפני פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה. "מטאפורות יכולות להרוג", הוא כתב, וטען שבתקופה שקדמה למלחמת המפרץ ובמהלכה, נעשה שימוש נרחב בכלי התקשורת, בנאומים של פוליטיקאים, בין מומחים ליחסי חוץ, ובסופו של דבר בקרב הציבור הרחב - במטאפורות שנועדו להטות את דעת הקהל האמריקאית בעד המלחמה.

אחת ממטאפורות-העל המרכזיות שלייקוף מצביע עליהן היא מטאפורת "המדינה היא אדם". לפי המטאפורה הזאת, "בריאות" של מדינה נתפסת במונחים כלכליים. השתלטותו של סדאם חוסיין על הנפט של כוויית תוארה על ידי מזכיר המדינה דאז, ג'יימס בייקר, כניסיון לפגוע ב"אספקת הדם" של ארצות הברית; הנשיא בוש תיאר את סדאם כמי שיש לו אחיזת חנק על כלכלת ארצות הברית; והגנרל שוורצקופף איפיין את הכיבוש העיראקי בכוויית כ"אונס" מתמשך.

גם בלשוננו נהוג לדבר על מדינות "שכנות", "חברות", או "אויבות", על מדינות שיש להן אופי מסוים - עוין או ידידותי. אנחנו מודדים "בגרות" של מדינה-אדם על פי רמת התיעוש שלה: מדינה מתועשת נתפסת כ"מפותחת", ומדינות העולם השלישי נתפסות כילד שאיחר להתפתח, כלומר, כאומות "מפגרות"; חוזק של מדינה שווה ערך לעוצמתה הצבאית.

היות שהאינטרס של כל אדם הוא להיות חזק, בריא ומפותח ככל האפשר, ההיגיון שמטאפורות אלו מובילות אליו, לטענת לייקוף, הוא שמדינה רציונלית צריכה לשאוף להגדיל את עושרה ואת עוצמתה הצבאית.

על בסיס המטאפורה הזאת נוצרה בארצות הברית בזמן מלחמת המפרץ מטאפורה מורכבת יותר של "המלחמה כאגדה". לפי תסריט אחד של המטאפורה, כוויית תוארה כנסיכה תמימה השבויה בידי רודן אכזר (עיראק), וארצות הברית כנסיך הנחלץ להצלתה. כשבוש הכריז בפני הקונגרס על הניצחון האמריקאי בעיראק הוא אמר: "האתגר לא יכול היה להיות ברור יותר. סדאם חוסיין היה הנבל; כוויית הקורבן".

לפי לייקוף, כשהמנגנון המטאפורי נרתם לטובת הפוליטיקה, אפשר לצמצם עם שלם לכדי "אדם" מטאפורי אחד. כך התכווץ ריבוי הדעות בארצות הברית לכדי דמות אחת עם אינטרס ברור: "לשחרר את הנסיכה", וכך הצטמצם עם שלם, העם העיראקי, שמכיל הבדלי מעמדות ויריבויות דתיות ופוליטיות, לכדי ישות מנוולת יחידה, בדמותו של סדאם חוסיין. בימי מלחמת המפרץ נהגו לומר, למשל, ש"צריך להוציא את סדאם מכוויית", אבל לעולם לא ש"ג'ורג' בוש נכנס לכוויית".

מטאפורה בסיסית אחרת שלייקוף מתייחס אליה היא זו הרואה את המלחמה במונחים של עלות-תועלת. התפיסה הזאת בנויה על שילוב בין כמה מטאפורות אחרות. המטאפורה הראשונה תופסת מלחמה כפוליטיקה שמושגת באמצעים אחרים - מטאפורה זו הומשגה על ידי הגנרל הפרוסי קארל פון קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, ואומצה על ידי מדיניות החוץ האמריקאית בתקופת מלחמת וייטנאם, ככלי שנועד להגביל באופן רציונלי את השימוש במלחמה. לפי המטאפורה, המלחמה נתפסת במונחי כדאיות של ניתוח פוליטי. הרעיון היה שכל מדינה תשאל את עצמה אם הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה במלחמה משתלמים כשהם נמדדים מול ההישגים שהיא עשויה לספק.

מטאפורה נוספת המשתמעת מתוך כך היא מטאפורת הפוליטיקה כעסק, לפיה ניהול פוליטי נתפס כאנלוגי לניהול עסקי יעיל. כמו בעסק שמנוהל כהלכה, גם ממשלה טובה צריכה להקפיד על חישובי העלויות והרווחים. השילוב בין שתי המטאפורות הופך את המלחמה לשאלה של עלות-תועלת, הדורשת הגדרת מטרות, חישוב עלויות, והחלטה אם המטרות "שוות" את העלויות. כשמוסיפים לזה את מטאפורת "המדינה היא אדם", ואת תפיסת "הרציונליות כמקסום רווחים", מתקבלת ראייה של הפוליטיקה הבינלאומית כעסק: המדינה היא שחקן רציונלי שפעולותיו נוגעות למקסום רווחים וצמצום עלויות. היות שהפוליטיקה היא עסק, והמלחמה היא חלק מהפוליטיקה, מלחמה מוצדקת כאשר ניתן להרוויח יותר מיציאה למלחמה מאשר מהימנעות ממנה.

מעניין לחשוב בהקשר הזה על השימוש הנפוץ בישראל במטאפורה הכלכלית ביחס לסוגיות ביטחוניות ומדיניות. מאז מלחמת לבנון השנייה והלחימה בעזה, הפך נפוץ הביטוי "סיכון מחושב", הלקוח מתיאוריות במנהל עסקים. הביטוי מתייחס בעיקר ליחס בין הסיכון שחיילים נוטלים על עצמם לבין השאיפה להימנע מהרג של חפים מפשע (אזרחי הצד השני). אף שהוא נובע מ"עקרון המידתיות", שנועד להגביל את הפגיעה באזרחים במהלך מלחמה, הרי שהוא מפעיל תפיסה חשבונאית-כלכלית על חיי אדם.

מושג נוסף שהולך ונעשה נפוץ יותר בארץ הוא "תג מחיר". במקור זהו כינוי לפעולה לא חוקית של קבוצות מתנחלים הפוגעים בפלסטינים וברכושם, או ברכוש משטרת ישראל וצה"ל בתגובה לטרור פלסטיני או להריסת מבנים לא מורשים במאחזים. הביטוי מהווה חלק מרשת שלמה של מונחים שקשורים במטאפורת העלות-תועלת, כמו "פעולות תגמול", "עונש קולקטיבי" וכדומה, שלפיהם ניתן להשפיע על התנהגות האויב באמצעות הפיכת תוקפנותו לבלתי משתלמת. השימוש בביטוי "תג מחיר" הולך ונעשה רחב יותר. לאחר מתקפת הטרור האחרונה בדרום אמר אהוד ברק: "יהיה תג מחיר על האירוע הזה".

כדי להבין מדוע כל זה הוא רק מטאפורה ולא המציאות עצמה, לייקוף מציע לחשוב על מטאפורה אחרת למלחמה, המדגישה רק את ההיבט המוסרי שלה: המלחמה כפשע אלים. מטאפורה זאת משתמשת במונחים של רצח, תקיפה, חטיפה, הצתה, אונס וגניבה, כשהיא מתייחסת למלחמה. לפי לייקוף היתה בזמן מלחמת המפרץ א-סימטריה בין השימוש הציבורי בשתי המטאפורות, כאשר הפלישה העיראקית לכוויית תוארה במונחים של מטאפורת המלחמה כפשע, בעוד שעל הפלישה האמריקאית לא דיברו מעולם במונחים כאלה. בנוסף, התייחסו להחלטה האמריקאית לפלוש לעיראק במונחים של חישוב רציונלי, ואילו לפלישה העיראקית התייחסו כמעשה מטורף.

לייקוף מסיים את מאמרו במילים הבאות: "עלינו להפנות יותר תשומת לב למנגנונים של החשיבה המטאפורית, בעיקר משום שהמנגנונים הללו נרתמים לשיחות על מדיניות חוץ, ומשום שמטאפורות, שמגבות אותן פצצות, יכולות להרוג".

•••

בלנק בהחלט מסכים עם הפתגם "החיים והמוות בידי הלשון", אבל המטרה של ספרו אינה גורלית כל כך. הוא בסך הכל רצה לשתף אחרים ביפי השפה, ובמה שאפשר ללמוד דרכה על ההבדלים ונקודות הדמיון בין אנשים ממקומות שונים. בשנה האחרונה הצליח לממש שני פתגמים לפחות בחייו הפרטיים: "אין דבר העומד בפני הרצון" - המביע במקרה שלו את הגשמת החלום של כתיבת הספר, והשני, נוגע לאירוע מרגש במיוחד שצפוי להתרחש בקרוב - הולדת בתו הבכורה, שעליה הוא אומר "עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא".*

הכפר הגלובלי

מתוך הספר

אפשר להיות מאוד מקצוען בחוץ, ושלא יהיה לכך זכר בחיים הפרטיים

ואיך אומרים את זה בפתגמים?

עברית: הסנדלר הולך יחף.

איטלקית: הסנדלר הולך תמיד עם נעליים קרועות.

אמהרית: לבן של הספר יש ראש מלא כינים.

בנגלית: לבנאי אין בית משלו.

הולנדית: בבית של השרברב, הברז דולף.

טורקית: החייט לא יכול לתפור את הקרע בבגדיו.

יפנית: צובעי הבגדים הולכים עם מכנסיים לא צבועים.

מרוקאית: בחבילת הירקות בבית הירקן, אין מה לבחור.

נפאלית: בתוך הבית יש בית חרושת לבגדים, אבל בעל הבית הולך עירום.

סוואהילית: הקדר אוכל מכלי חרס שבור.

ערבית: הסנדלר יחף והחייט עירום.

פולנית: סנדלרים הולכים בלי נעליים, חייטים בלי מעילים.

פרסית: האיש שבונה את הקנקנים שותה מים מקנקן שבור.

הינדית: רופאים אף פעם לא מטפלים בעצמם.

קוריאנית: בנפחייה אין סכין.

לדינו: בבית הנפח - הסכין מעץ.

רוסית: הסנדלר מסתובב בלי מגפיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו